למה הערבים דחו את הצעת העצרת הכללית של האו"ם לחלק את פלסטין לשתי מדינות, יהודית וערבית?

תכנית החלוקה שהציעה העצרת הכללית של האו"ם ב-1947 משמשת בפי ישראלים וציונים רבים לצורך העלמת העובדות מעיני אלה שהסכסוך חדש להם. כפי שיודגם להלן, מיתוס זה פוברק כדי להעניק לישראל לגיטימציה בעיני יהודים ואנשי המערב. כל אחת מהעובדות שיובאו כאן ניתנת לאימות עצמאי באמצעות הארכיון הציוני בירושלים או ספרי המנדט הבריטי.

הדרך הטובה ביותר להציג את העובדות הנוגעות לסוגיה זו היא בכך שנשאל את השאלות הבאות:

• האם ידעתם שב-1914 היו היהודים פחות מ-8% מאוכלוסיית פלסטין? (החישוב מבוסס על נתונים מספריים מתוך "קורבנות" עמ' 45). רובם המכריע של היהודים שהתגוררו בפלסטין לא היו אזרחי הארץ, אלא נמלטו לא מכבר מרוסיה הצארית האנטישמית.
  
• האם ידעתם שב-1914 היו פחות מ2% מאדמת פלסטין בבעלות יהודית?
  
• למרות סיוע פעיל מצד הבריטים בהקמת "בית לאומי יהודי" בפלסטין (על בסיס ההתחייבות שניתנה בהצהרת בלפור) היה שיעור היהודים בפלסטין ב-1947 33% מכלל אוכלוסיית הארץ (החישוב מבוסס על נתונים מספריים מתוך "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949", עמ' 34). הקליקו כאן למפה שמציגה את פיזור האוכלוסין בפלסטין לפי מחוזות ב-1946. לפני מלחמת 1948 לא הוכרו רבים מהיהודים בפלסטין כאזרחים על פי חוק על ידי שלטונות הארץ, אלא החזיקו באזרחויות של ארצות מוצאם: רוסית, פולנית, רומנית או גרמנית.

גם לאחר יובל שנים של טיהור אתני, כיבוש ונישול, היחס הדמוגרפי בין פלסטינים (8.5 מיליון) ויהודים ישראלים (4.5-5 מיליון) נשאר כשהיה בדצמבר 1947 -- 1:2 לטובת הפלסטינים. למרות כל אלה, לשם השמירה על המדינה ה"יהודית ודמוקרטית", ובעיקר בשם השמירה על "אפייה היהודי", בחרה ישראל לבצע טיהור אתני בכך שסילקה 80% מהפלסטינים מבתיהם, משקיהם ועסקיהם.

• האם ידעתם שבשנת 1947 היו פחות מ-7% מאדמת פלסטין בבעלות יהודית ? "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949", עמ' 232) הקליקו כאן כדי לראות מפה של בעלויות הקרקע בפלסטין לפי מחוזות בשנת 1945.

• האם ידעתם שארצות הברית של אמריקה הפעילה לחץ על עשרות אומות קטנות כדי להשיג את תמיכתן בחלוקת פלסטין? יוון וצרפת, לדוגמא, אוימו בהפסקת סיוע החוץ, ועל ליבריה איימו באמברגו על יצוא הגומי. כמו כן איים נשיא חברת פיירסטון לבטל את תכנית ההתרחבות של חברתו לליבריה. כמה ארצות באמריקה הלטינית שוחדו ברמיזה שארצות הברית תקים כביש מהיר חוצה אמריקה, ועוד ועוד ("קורבנות" עמ' 179, ג'רוזלם פוסט America And The Founding Of Israel p. 141-143)

• האם ידעתם ששני שופטים בבית המשפט העליון של ארה"ב, פרנק מרפי ופליקס פרנקפורטר, פנו לשגריר הפיליפינים בוושינגטון ושלחו מברקים לנשיא הפיליפינים קרלוס רוחאס, שבהם הזהירו שהצבעה נגד תכנית החלוקה תשנה לרעה את יחסם של מיליוני אמריקאים לפיליפינים? רוחאס קיבל מברקים גם מעשרה חברי סנאט (ג'רוזלם פוסט).
  
• האם ידעתם שהסוכנות היהודית הקצתה מיליון דולר לתכנית שוחד? הסעיף התקציבי כונה "פעולה פוליטית לא רגילה". ("ימי הכלניות", עמ' 402)
  
• האם ידעתם שהמנהיגים הציונים נהנו מיתרון חשאי? הם התקינו מיקרופונים בחדרי הוועדה המיוחדת של האו"ם לפלשתינה, וצותתו לדברי כל אחד מחבריה ולדברי כל עד. ("קורבנות", עמ' 177)
  
• האם ידעתם שבמארס 1948 ארה"ב, יחד עם סין וצרפת, נסוגה מהתחייבותה הקודמת לחלק את פלסטין, ולחצה לכינון "משטר נאמנות" -- המשך שליטת המעצמות הגדולות בפלסטין לאחר ה-15 במאי 1948 ("לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949", עמ' 91). ב- 1 מרץ 1948 התייחס בן גוריון להצעה במסיבת עיתונאים בתל אביב, ודחה אותה מכל וכל. הוא הדגיש בדבריו שהציונים הם אלה שיחליטו בדבר גורלה של הארץ, וכי לא יסכימו לכל משטר נאמנות, זמני או קבוע. הוא הוסיף שהמדינה היהודית תתקיים מפני שהם יגנו עליה. (Israel: A History , p. 165)
  
• האם ידעתם שהקונגרס הציוני ה-20 שהתכנס בז'נבה באוגוסט 1937 דחה כמעט פה אחד את הצעת החלוקה של פלסטין שהגישו הבריטים (שנודעה כתכנית החלוקה של ועדת פיל)(Israel: A History, p. 88)? למרות שהצעת החלוקה של ועדת פיל נדחתה מפני שהשטח שהוקצה ל"מדינה היהודית" היו "קטן מדי" ("ימי הכלניות", עמ' 327), העיקרון של חלוקת הארץ אומץ ע"י הקונגרס הציוני ה-20. הקליקו כאן כדי לראות את המפה של הצעת ועדת פיל, שנדחתה ע"י הקונגרס הציוני ה-20, וכאן

כדי לראות את מפת הצעת החלוקה של העצרת הכללית של האו"ם ב-1947. כשאתם מסתכלים במפות, שימו לב לדברים הבאים:
1. שיעור היהודים בקרב אוכלוסיית פלסטין ב-1937 הוא פחות מ-27%.
2. שיעור היהודים בקרב אוכלוסיית פלסטין ב-1947 הוא פחות מ-33%.
3. בנגב חיו יהודים רק בכמה מושבות מבודדות.
4. ועדת פיל הקצתה את המחוזות הפוריים ביותר בפלסטין ל"מדינה היהודית", שכללה את כל הגליל ונתח גדול יותר ממישור החוף מזה שהקצתה העצרת הכללית של האו"ם ב-1947.
5. תכנית החלוקה של העצרת הכללית של האו"ם מ-1947 לא תמכה בהעברת אוכלוסין בכפיה (טיהור אתני) של פלסטינים מהאזורים שהוקצו ל"מדינה היהודית", שבהם היו הפלסטינים 45% מכלל האוכלוסייה. לעומת זאת, העברת אוכלוסין כפויה נחשבה כתנאי חיוני להצלחת תכנית החלוקה של ועדת פיל.

אנחנו פונים לחוש ההגינות שלכם, ומבקשים שתתייחסו לשאלות הבאות:

1. כמה יהודים היה אפשר להציל מהשואה שחוללו הנאצים אם הציונים היו מקבלים את הצעת החלוקה של ועדת פיל ב-1937? ראוי לצטט בהקשר זה את בן גוריון, שאמר 20 שנה לאחר מכן:

"אילו יצא הדבר לפועל-- היתה ההיסטוריה של עמנו שונה ושישה מיליונים היהודים באירופה לא היו נשמדים, אלא רובם היו בארץ" ("ימי הכלניות", עמ' 336)

2. למה ציונים רבים חושבים שדחיית הצעת החלוקה של ועדת פיל ב-1937 מוצדקת, אבל דחיית הערבים את הצעת החלוקה של האו"ם ב-1947 אינה מוצדקת?

• כדי לתת זווית ראיה שונה על הנושא, כדאי לתת את הדעת לדברים שאמר משה שרת, שר החוץ הראשון של ישראל, בזכות דחייתם של הערבים כל הצעה לחלק את ארצם. כשדיבר בדלתיים סגורות בפני הוועד הפועל הציוני ב-22 באפריל 1937, גילה שרת הבנה למצבם של הפלסטינים. הוא הכיר בכך שבניגוד לציונים, הפלסטינים יאבדו חלק מפלסטין שהם מחשיבים אותו לארצם, ונלחמים כדי להשאירו בידיהם. הוא ציין שעל פי תכנית ועדת פיל הפלסטינים יאבדו את החלק הפורה ביותר של הארץ שבו נמצאים נכסיה העיקריים: הפרדסים ומרכזי המסחר והתעשייה שהם מקור ההכנסה העיקרי של ממשלתם העתידית, שצפויה משום כך להיות עניה. גם אזור החוף יאבד להם, דבר שיהווה אובדן גם בשביל המדינות הערביות שבפנים היבשת. הלם העקירה צפוי היה לדעתו להיות חסר תקדים, ולהטביע את האזור בנהרות דם. (Expulsion Of The Palestinians

, p. 59-60)

• האם ידעתם שההצעה הסורית להעלות את העניין הפלסטיני בבית הדין הבינלאומי בהאג נדחתה ברוב של קול אחד בלבד, עשרים ואחד קולות מול עשרים? ("לידת ישראל מיתוס ומציאות", עמ' 89))
  
• האם ידעתם שהצעת החלוקה של העצרת הכללית של האו"ם מ-1947 נעשתה שלא בסמכות, על פי אמנת האו"ם? באמנה לא מופיעה הסמכות לחלק ארץ, ובפרט לא ממניעים גזעיים או דתיים. גם אם סמכות זו היתה בידי האו"ם, ההחלטה לחלק את פלסטין לא היתה מחייבת, שכן היא אושרה ע"י העצרת הכללית ולא ע"י מועצת הביטחון.
  
• למרות כל העובדות שנמנו כאן, האם ידעתם שהצעת החלוקה של העצרת הכללית של האו"ם העניקה ל"מדינה היהודית" כ-60% מכלל שטחה של פלסטין?

לאור זאת, למה לצפות מהפלסטינים שיוותרו על 60% מאדמתם לטובת מיעוט זר?

• נניח לרגע שבשביל הישראלי והציוני הממוצע כל העובדות והטיעונים שהועלו כאן הם שטויות, ונשאל את השאלה הבאה:

בהנחה שבשנת 1947 ישראלים יהודים היו רוב של 2/3 מכלל האוכלוסייה, החזיקו ב-93% מכלל האדמות ועיבדו אותן ויצרו 55%-60% מהתמ"ג, האם הייתם מקבלים חלוקה של ישראל בכפיה ע"י האו"ם לטובת מיעוט זר?

כיום מהווים האזרחים הישראלים-פלסטינים 20%-22%. האם זה מתיר לאו"ם לחלק את ישראל בצורה שתיטיב עם המיעוט הפלסטיני-ישראלי? האם הייתם מקבלים חלוקה של ארצכם בכפיה ע"י העצרת הכללית של האו"ם?

• קשה שלא להיזכר במשפט שלמה. בדומה לאם האמיתית בסיפור המקראי, גם העם הפלסטיני סירב להחלטה הלא-צודקת שקראה לו לחלוק את ארצו עם מתנחלים זרים.

כפי שנראה בהמשך, החלטת ההנהגה הציונית לקבל את הצעת עצרת האו"ם מ-1947 לחלק את פלסטין היתה בסך הכל מסך עשן, שמטרתו היחידה היתה לזכות בהכרה בינלאומית ובתמיכה. זו היתה מזימה פוליטית שנועדה לזכות בהכרה בינלאומית ראשונית לקיומה של "המדינה היהודית", והעם הפלסטיני ידע זאת היטב. שמרו על ראש פתוח כשאתם קוראים את הציטטות הבאות מדברי מנהיגים ציונים. שימו לב שרוב הדברים, אם לא כולם, נאמרו לפני שצבא ערבי כלשהו נכנס לפלסטין המנדטורית.

• במכתב ששלח לנציב העליון הבריטי לפלסטין בזמן התכנסותה של ועדת פיל התייחס חיים וייצמן להצעת החלוקה של ועדת פיל כאל פתרון זמני, ל-25 או 30 שנה, ואמר שבמשך הזמן יתפשטו הציונים בכל הארץ. (Expulsion Of The Palestinians, p. 66)
  
• בן גוריון הדגיש שקבלת תכנית ועדת פיל אין פירושה גבולות קבע ל"מדינה היהודית" העתידית. במכתב ששלח לבנו ב-1937 כתב בן גוריון:

"מדינה יהודית חלקית אינה סוף אלא התחלה... כי הרכישה חשובה לא רק לעצמה -- [אלא] על ידה אנו מגבירים את כוחנו. וכל תגבורת כוח מסייעת לרכישת הארץ כולה. הקמת המדינה -- אפילו חלקית -- היא תגבורת כוח מקסימלית בתקופה זו. והיא תשמש מנוף רב כוח במאמצינו לגאול את הארץ בשלמותה." ("קורבנות", עמ' 137)

• ב-1938 הבהיר בן גוריון שהוא תומך ב"מדינה יהודית" בחלק מפלסטין רק כקרש קפיצה לקראת כיבוש כללי. הוא כתב בזכות הקמת מדינה יהודית בחלק קטן משטח פלסטין:

"לא מפני שהוא מסתפק בחלק של הארץ, אלא מתוך הנחה שלאחר שנהווה כוח גדול בעקבות הקמת המדינה -- נבטל את החלוקה [בין היהודים והערבים] ונתפשט בכל ארץ ישראל" ("לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949", עמ' 44)

• ביום שלמחרת הצבעת האו"ם שבה הוחלט לחלק את פלסטין הכריז מנחם בגין, מפקד האצ"ל ולימים ראש ממשלת ישראל בשנים 1977-1983:

"ביתורה של ארצנו אינו חוקי, ולא נכיר בו לעולם. חתימת מוסדות ויחידים על חוזה הביתור משוללת כל תוקף. היא לא תחייב את עם ישראל. ירושלים היתה ותהיה לעולמים בירתנו. ארץ ישראל תוחזר לעם ישראל. כולה. לנצח." ("קיר הברזל - ישראל והעולם הערבי", עמ' 48)

• בנאום באזני תומכי מפא"י ב-30 בדצמבר 1947 התייחס בן גוריון לעובדה שבשטח המדינה היהודית העתידה לקום יהיו 520,000 יהודים לעומת 350,000 ערבים, ואם במדינה היהודית תיכלל גם ירושלים, יהיו בה כמיליון תושבים, מהם כ-40% לא יהודים. "יש לראות עובדה זו בכל בהירותה וחריפותה. בהרכב כזה [של אוכלוסין] אין אפילו ביטחון מוחלט שהשלטון יתקיים בידי רוב יהודי (...) אין מדינה יציבה ושרירה, כל עוד יש בה רוב יהודי של 60% בלבד." ("לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949", עמ' 49)
  
• בתגובה להצעת החלוקה של ועדת פיל כתב בן גוריון לבנו ב-1937:

"אם נצטרך להשתמש בכוח -- לא לשם נישול הערבים מהנגב או מעבר הירדן, אלא למען הבטיח לנו הזכות המגיעה לנו להתיישב שם -- יעמוד לנו כוחנו" ("לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949", עמ' 45-46)

• משה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ולימים שר החוץ הראשון של ישראל, הכריז:

"מה יהיה כאשר המדינה היהודית תיכון -- ייתכן מאד שהתוצאה תהיה טרנספר של ערבים" ("קורבנות", עמ' 241)

• ב-7 בפברואר 1948, בנאום שנשא במועצת מפא"י, אמר בן גוריון בתשובה לקריאת הביניים "אבל אין לנו אדמה שם" (בגבעות של פרוזדור ירושלים):

"המלחמה תיתן לנו האדמה. המושגים 'שלנו' ו'לא שלנו' הם רק מושגי שלום, ובמלחמה הם מאבדים כל משמעותם" ("לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949", עמ' 231)

• ובאותה ישיבה של מנהיגי מפא"י ב-7 בפברואר 1948:

"מבואך לירושלים, דרך ליפתא-רוממה, דרך מחנה יהודה, רחוב המלך ג'ורג' ומאה שערים ? אין זרים. מאה אחוז יהודים. מאז נחרבה ירושלים בימי הרומאים ? לא היתה יהודית כמו שהיא עכשיו. בהרבה שכונות ערביות במערב - אין רואים אף ערבי אחד. איני מניח שזה ישתנה. מה שקרה בירושלים... עלול לקרות בחלקים גדולים בארץ... יתכן מאד שבששת או שמונת או עשרת החודשים הקרובים של המערכה יתהוו שינויים גדולים, גדולים מאד בארץ, ולא כולם לרעתנו. ודאי שיהיו שינויים גדולים בהרכב האוכלוסין בארץ". ("קורבנות", עמ' 241-242)

• בנאום שנשא בפני הוועד הפועל הציוני ב-6 באפריל 1948 אמר בן גוריון בבירור שמלחמה תוכל לשמש כלי לפתרון ה"בעיה הדמוגרפית הערבית":

"לא נוכל לעמוד במערכה אם לא נאכלס, תוך כדי המלחמה, את הגליל העליון והתחתון, המזרחי והמערבי, את הנגב וסביבות ירושלים, ולו גם באופן מלאכותי -- באופן צבאי... המלחמה תביא בעקבותיה גם שינוי גדול בחלוקת האוכלוסייה הערבית" ("לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949", עמ' 245)

שימו לב לתכנית, לכבוש ולבצע טיהור אתני בכוונה תחילה בשטחים כמו הגליל וירושלים, שלא הוקצו ל"מדינה היהודית" בהחלטת החלוקה של העצרת הכללית של האו"ם מ-1947. הקליקו כאן כדי לראות מפה של השטחים שהוקצו "מדינה היהודית" בהחלטת החלוקה של העצרת הכללית של האו"ם מ-1947.

לבסוף, יש בכך מן הצביעות כשציונים מצד אחד משתמשים בתכנית החלוקה של העצרת הכללית של האו"ם מ-1947 כתירוץ שנועד להצדיק את קיומה של ישראל, בעוד שהם דחו כמעט כל החלטת או"ם אחרת מאז כינונה של ישראל, ובראשן החלטת האו"ם 194 שקראה להחזרה מיידית של כל הפליטים הפלסטינים לבתיהם בישראל. הציונים בחרו במתכוון להתעלם מרוב החלטות האו"ם הנוגעות לפלסטין ולעמה, אם לא מכולן -- בחירה שמשרתת את סדר היום הפוליטי שלהם, יוצאת מכלל זה הנסיגה מדרום לבנון במאי 2000. עצוב שישראל קיבלה את החלטת האו"ם ההיא לא בשל השפעת האו"ם, ארה"ב, או אפילו לחץ דיפלומטי אירופי, אלא משום שאולצה לעשות זאת ע"י התנגדות לבנונית הרואית.

לינקים שקשורים לנושא:

• ג'רוזלם פוסט: שתדלנות מאחורי הקלעים באו"ם

• ציטוטים מדברי ציונים: התפשטות (ישראל הגדולה)

PLands.org:

• אנטומיה של הנכבה (מצגת פאוור פוינט)

• שאלות שציונים שואלים: למה ניסו שבעה צבאות ערביים מצויידים היטב להשמיד את ה"מדינה היהודית" הדלה בנשק מייד עם היווסדה?