PalestineRemembered About Us Oral History العربية
Menu Pictures Zionist FAQs Haavara Maps
PalestineRemembered.com Satellite View Search Donate Contact Us Looting 101 The Home of Palestinians العربية
About Us Zionist FAQs Conflict 101 Pictures Maps Oral History Haavara Facts Not Lies Zionism 101 Zionist Quotes

Zionist FAQs: האם זה נכון שלפלסטינים מעולם לא הייתה מדינה, או תרבות ושפה ייחודיות משלהם?

 English
עיון במאות תמונות המציגות תרבות ומסורת פלסטינית

הדרך הטובה ביותר להפריך מיתוס ציוני נפוץ זה היא על ידי ניתוק עצמנו מהמציאות, על ידי:

עיון במאות תמונות המציגות תרבות ומסורת פלסטינית

לאחר שניתקתם את עצמכם מהמציאות, ושכנעתם את עצמכם שהלאומיות הפלסטינית נוצרה על ידי ה-KGB של ברית המועצות בתחילת שנות ה-60, אנו פשוט שואלים: מדוע לעמים של אוקראינה, אל סלוודור, גואטמלה, קונגו, אלג'יריה, ... וכו' יש זכות להגדרה עצמית, כאשר לאף אחת ממדינות אלו לא הייתה מדינה לפני קבלת העצמאות, ולא שפה או תרבות ייחודית שהבדילה אותן ממדינותיהן השכנות? החשוב מכל, מי קובע את החוקים האלה לקיומן או אי-קיומן של מדינות לאום? אולי, חוקים כאלה נוצרו על ידי מתנחלים קולוניאליים שבנו את הציוויליזציות שלהם על ביזה, חוקי ג'ים קרו, טיהור אתני, גזל אדמות, ורצח עם! במילים אחרות, אפילו אם הצהרה מגוחכת זו על העם הפלסטיני הייתה נכונה (מעולם לא הייתה להם מדינה או תרבות או שפה ייחודית):

לפני שנשעמם אתכם בראיות ממקורות ציוניים ובריטיים, אנו מבקשים מכם לצפות במרים מקבה (הזמרת והשחקנית הדרום אפריקאית) במשך שתי דקות, המוכיחה שהנרטיב הציוני המוקדם אינו אלא הערות גזעניות ממוחזרות של האדם הלבן על אפריקאים. למעשה, לכל המתנחלים הקולוניאליים האירופאים היה בדיוק אותו תסריט, שבו הציונים משתמשים עד עצם היום הזה. אל לנו להיות קשים מדי בשפיטת הציונים; הם היו רק תוצר של התקופה שטרם מלחמת העולם השנייה. באותה תקופה באירופה ובאמריקה, גזענות, קולוניאליזם, רצח עם, חוקי ג'ים קרו, טיהור אתני, גזל אדמות וכו' היו הנורמה. בקצרה, ציפורים מאותו הזן מתקבצות יחדיו:

עיון במאות תמונות המציגות תרבות פלסטינית

לפי עובדות היסטוריות, הציונות, כאידיאולוגיה, התפתחה בתגובה לעליית הלאומיות והאנטישמיות באירופה בשלהי המאה ה-19, במיוחד ברוסיה הצארית (תחום המושב), בצרפת במהלך פרשת דרייפוס, ובגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. החשוב מכל, תיאודור הרצל (מייסד הציונות) מת כשהוא חושב שישראל תהיה באוגנדה ולא בפלשתינה!

יש מעט מאוד ראיות לכך שיהודי אירופה השתמשו אי פעם בפלשתינה כבסיס לתנועותיהם הפוליטיות או החברתיות. להפך, ישנן התייחסויות רבות לכוזרים בתקופה שטרם משפט דרייפוס. למעשה, הרוב המכריע של יהודי אירופה הצביע ברגליו והגר לאמריקות לאחר מלחמת העולם השנייה, אפילו לאחר שפלשתינה רוקנה מתושביה. האם תופעה זו (שנמשכת עד עצם היום הזה) לא תסביר מדוע יהודי ארצות ערב נאלצו להיות מועברים ברכבת אווירת בחיפזון (ישירות מבתיהם) כדי למלא את החלל!

מחקרים במנהגים ומסורת פלסטינית מאת ד"ר תאופיק כנעאן ב-1922!

הלאומיות הפלסטינית החלה להתפתח בתחילת המאה ה-19 כשהפלסטינים תקפו את הכיבוש הצרפתי והמצרי של ארצם, כפי שציינו קודם לכן. עם זאת, הלאומיות הפלסטינית התגברה כאשר הציונים הבהירו את מטרותיהם בתחילת המאה ה-20, במיוחד כאשר הבריטים הכריזו על כוונתם להפוך את פלשתינה ל"בית לאומי יהודי". ראו את הצהרת בלפור לפרטים נוספים. בהזדמנויות רבות, עובדות מרכזיות אלו נוסחו היטב על ידי דוד בן-גוריון (ראש הממשלה הראשון של ישראל) ומשה שרת (שר החוץ הראשון של ישראל). למשל:

  • חודשים ספורים לפני שוועידת השלום התכנסה בוורסאי בתחילת 1919, בן-גוריון הביע את דעתו על היחסים העתידיים בין יהודים לערבים:
    תמונה מטרם הנכבה של תלמידי וצוות בית הספר אל-ראשידיה בירושלים

    "כולם רואים את הבעיה ביחסים שבין היהודים לערבים [הפלסטינים]. אבל לא כולם רואים שאין לה פתרון. אין פתרון! . . . הסכסוך בין האינטרסים של היהודים לבין האינטרסים של הערבים [הפלסטינים] בפלשתינה אינו יכול להיפתר באמצעות סופיזמים. אינני מכיר ערבים שיסכימו שפלשתינה תהיה שלנו---אפילו אם נלמד ערבית . . . ואין לי צורך ללמוד ערבית. מאידך, אינני רואה מדוע 'מוסטפא' צריך ללמוד עברית. . . . יש כאן שאלה לאומית. אנחנו רוצים שהארץ תהיה שלנו. הערבים רוצים שהארץ תהיה שלהם." (פלשתינה אחת שלמה, עמ' 116)

  • ב-27 במאי 1931, בן-גוריון הכיר בכך ש"השאלה הערבית" היא

    "שאלת גורל טראגית" שהתעוררה רק כתוצאה מהציונות, ולכן הייתה "שאלת הגשמה ציונית לאור המציאות הערבית." במילים אחרות, זו הייתה שאלה ציונית ולא שאלה ערבית, שהוצגה לציונים שהיו נבוכים לגבי האופן שבו יוכלו להגשים את שאיפותיהם בארץ שכבר מיושבת על ידי רוב ערבי פלסטיני. (שבתי טבת, עמ' xii, הקדמה)

  • עיון במאות תמונות המציגות תרבות ומסורת פלסטינית

    כאשר מספר היהודים בפלשתינה (היישוב) הכפיל את עצמו בין 1931 ל-1935, העם הפלסטיני עמד בפני איום של נישול ושהיהודים יהפכו לאדוניהם. התנועה הפוליטית הפלסטינית הפכה לקולנית ומאורגנת יותר, דבר שהפתיע את בן-גוריון. לדעתו, ההפגנות ייצגו "נקודת מפנה" חשובה מספיק כדי להצדיק דאגה ציונית. כפי שאמר לחברי מפא"י:

    ". . . הם [בהתייחס לפלסטינים] הראו כוח חדש ומשמעת מרשימה. רבים מהם נהרגו . . . הפעם לא רוצחים ופורעים, אלא מפגינים פוליטיים. למרות התסיסה הבלתי רגילה, ההוראה שלא לפגוע ביהודים קויימה. הדבר מראה על משמעת פוליטית יוצאת דופן. אין ספק כי אירועים אלה יותירו חותם עמוק על התנועה הערבית [הפלסטינית]. הפעם ראינו תנועה פוליטית שחייבת לעורר את כבודה של הארץ והעולם. (שבתי טבת, עמ' 126)
  • עיון בגלריה זו המציגה מאות שטרי בעלות על קרקעות פלסטיניות המוכיחים בעלות על האדמה

    אבל בן-גוריון הציב גבולות. העם הפלסטיני לא היה מסוגל (כשלעצמו) לפתח את פלשתינה, ולא הייתה לו כל זכות לעמוד בדרכם של היהודים. הוא טען ב-1918 כי זכויות היהודים נובעות לא רק מהעבר אלא גם מהעתיד. ב-1924 הוא הכריז:

    "אין אנו מכירים בזכות הערבים [הפלסטינים] לשלוט בארץ, מכיוון שפלשתינה עדיין אינה מפותחת ומחכה לבוניה." ב-1928 פסק כי "לערבים [הפלסטינים] אין זכות לסגור את הארץ בפנינו [היהודים]. איזו זכות יש להם על מדבר הנגב, שהוא בלתי מיושב?"; וב-1930, "לערבים [הפלסטינים] אין זכות על נהר הירדן, ואין זכות למנוע הקמת תחנת כוח [על ידי מפעל יהודי]. יש להם זכות רק למה שהם יצרו ולבתיהם." (שבתי טבת, עמ' 38)

    במילים אחרות, העם הפלסטיני אינו זכאי לזכויות פוליטיות כלשהן, ואם יש לו זכויות כלשהן מלכתחילה, זכויות אלו מוגבלות למקומות מגוריו. באירוניה, הצהרה זו נכתבה כאשר העם הפלסטיני היהווה 95% מהאזרחים, 85% מאוכלוסיית פלשתינה, והחזיק והפעיל מעל 97% מאדמותיה!

  • בית הספר הלאומי הנוצרי-אורתודוקסי ביפו (1938)

    בפברואר 1937, בן-גוריון היה על סף מסקנה הרחיקת לכת כי ערביי פלשתינה הם עם נפרד, שונה מערבים אחרים וראוי להגדרה עצמית. הוא ציין:

    "הזכות שיש לערבים בפלשתינה היא זכות המגיעה לתושבי כל מדינה . . . מפני שהם חיים כאן, ולא מפני שהם ערבים . . . התושבים הערבים של פלשתינה צריכים ליהנות מכל זכויות האזרח ומכל הזכויות הפוליטיות, לא רק כאינדיבידואלים אלא כקהילה לאומית, בדיוק כמו היהודים." (שבתי טבת, עמ' 170)

  • עיון במאות תמונות המציגות תרבות ומסורת פלסטינית
    ב-1936 (זמן קצר לאחר פרוץ האינתיפאדה הפלסטינית הראשונה), בן-גוריון כתב ביומנו:

    "פחד הערבים מעוצמתנו הולך ומתגבר; [הערבים] רואים בדיוק את ההפך ממה שאנחנו רואים. זה לא משנה אם השקפתם נכונה או לא.... הם רואים עלייה [יהודית] בקנה מידה ענקי .... הם רואים את היהודים מתבצרים מבחינה כלכלית .. הם רואים את האדמות הטובות ביותר עוברות לידינו. הם רואים את אנגליה מזדהה עם הציונות. ..... [הערבים] נלחמים בנישול ... הפחד אינו מאובדן האדמה, אלא מאובדן המולדת של העם הערבי, שאחרים רוצים להפוך אותה למולדת של העם היהודי. יש כאן סכסוך יסודי. אנחנו והם רוצים את אותו הדבר: שנינו רוצים את פלשתינה ..... בעצם נוכחותנו והתקדמותנו כאן, [אנחנו] בגרנו את התנועה [הערבית]." (קורבנות צדיקים, עמ' 136)
  • ב-1938, בן-גוריון ציין גם כן על רקע האינתיפאדה הפלסטינית הראשונה:

    "כשאנו אומרים שהערבים הם התוקפנים ואנו מגינים על עצמנו ----זאת רק חצי האמת. מבחינת ביטחוננו וחיינו, אנו מגינים על עצמנו. . . . אבל הלחימה היא רק היבט אחד של הסכסוך, שהוא במהותו סכסוך פוליטי. ומבחינה פוליטית, אנו התוקפנים והם מגינים על עצמם." (קורבנות צדיקים, עמ' 652)
  • עיון במאות תמונות המציגות תרבות ומסורת פלסטינית

    ב-1936, משה שרת דיבר ברוח דומה:

    "הפחד הוא הגורם המרכזי בפוליטיקה הערבית [הפלסטינית]. . . . אין ערבי שאינו נפגע מכניסת היהודים לפלשתינה." (קורבנות צדיקים, עמ' 136)

  • חיים ארלוזורוב (המשנה לדוד בן-גוריון בסוכנות היהודית וקודמו של שרת בסוכנות היהודית) ניסח את העובדות הקודמות במשך למעלה מעשור לפני הירצחו ב-1933.

לפיכך, אילולא עלו הגורמים לציונות, כלומר האנטישמיות האירופית, הרי שהלאומיות הפלסטינית אולי לא הייתה מתפתחת למה שהיא כיום. ראוי לציין כי העם הפלסטיני, לפני מלחמת העולם הראשונה, תמיד הגדיר את עצמו כחלק מ"סוריה הגדולה" (סוריה אל-כוברא). עם זאת, הדבר השתנה מקצה לקצה כאשר בריטניה התכוונה להפוך את פלשתינה ל"בית לאומי יהודי". ראו את הצהרת בלפור לפרטים נוספים, ואת החוברת של הקונגרס הערבי הפלסטיני השלישי שנשלחה לוינסטון צ'רצ'יל במרץ 1921, המביעה את חששותיהם של הפלסטינים מהחלפה.

אם פלשתינה ועמה מעולם לא היו קיימים ופלשתינה הייתה ריקה במשך 2000 שנה, מדוע שילמו למעלה מ-100,000 מתנחלים קולוניאליים יהודים אירופאים 1/2 לירה פלסטינית (P£) למתנחל כדי לקבל אזרחות פלסטינית?

הצהרה זו, שניתנה לתנועה הציונית ב-1917, סימנה את הנישול והטיהור האתני העתידיים של העם הפלסטיני מכיוון שלא התייחסה לזכויותיהם הפוליטיות[cite: 14]. מאידך, ההצהרה הכירה בזכויותיו הפוליטיות של "העם היהודי" ברחבי העולם, על אף שהיהודים בפלשתינה הוו פחות מ-8% מכלל האוכלוסייה נכון לשנת 1914 (קורבנות צדיקים, עמ' 83)[cite: 14]. בהקשר זה, לורד בלפור, שהיה שר החוץ הבריטי וציוני נוצרי מוצהר, הצהיר ב-1919[cite: 14]:

"הציונות, בין אם היא צודקת או מוטעית, טובה או רעה, מושרשת במסורות עתיקות יומין, בצרכים בהווה, בתקוות בעתיד, בעלות חשיבות עמוקה בהרבה מרצונותיהם וממשפטיהם הקדומים של 700,000 הערבים [הפלסטינים] המאכלסים כעת את הארץ העתיקה." (קורבנות צדיקים, עמ' 75)[cite: 14]

בתגובה להצהרה זו, העם הפלסטיני החל להתנגד באופן קולקטיבי למנדט הבריטי, להגירה היהודית ולמכירת אדמות לתנועה הציונית (לפרטים נוספים, ראו את החלטות הקונגרס הפלסטיני השלישי מ-1921)[cite: 14]. יש לציין כי עד עצם היום הזה, פלסטינים עדיין מחזיקים בבעלותם למעלה מ-94% מאדמות פלשתינה[cite: 14].

חס וחלילה הגעתם עד לכאן ועדיין אתם זקוקים לראיות נוספות; אנו מפצירים בכם לצפות בסרטון קצר זה[cite: 14]. הוא סיכם את הטיעונים שלנו פחות משש דקות[cite: 14]. סמכו עלינו, זה יהיה שווה את זמנכם[cite: 14]:

NYTimes, July 10th, 1938: Palestinian Arabs are against the Zionist state because they feel it endangers their aspiration to have Palestine for their own!ניו יורק טיימס, 10 ביולי 1938: הערבים הפלסטינים נגד המדינה הציונית כי הם מרגישים שהיא מסכנת את שאיפתם שפלשתינה תהיה שלהם! אותם אלה ש"אינם קיימים" עכשיו!

כאשר חקרנו את הסכם העברה ואת ועידת אוויאן של 1938, שכונסה כדי להתמודד עם משבר הפליטים היהודים, נתקלנו במאמר זה מניו יורק טיימס במקרה[cite: 14]. היינו המומים לקרוא את הסוף של המאמר (שנכתב על ידי אדווין ל. ג'יימס ב-10 ביולי 1938), אשר סיכם רבות ממאבקם של הפלסטינים במאה החולפת[cite: 14]. החזיקו חזק בכיסא שלכם:

אף על פי שהערבים נלחמים בבריטים, ולא ביהודים, מדובר פשוט בכך שהבריטים מפעילים סמכות בפלשתינה. התרעומת הערבית האמיתית היא נגד המדינה הציונית, שחריצות היהודים בנתה היטב. בריבוי היהודים עוברים לפלשתינה, הערבים רואים סכנה נוספת לשאיפתם שפלשתינה תהיה שלהם. בין אם הסתה זו מופעלת על ידי השפעה איטלקית או אחרת ובין אם לאו, העובדה שלא רק הערבים בפלשתינה עצמה עושים צרות, אלא גם ערבים מעבר הירדן ומסוריה מנסים להיכנס לפלשתינה בכוונות עוינות בעליל, מצביעה על תנועה כללית בעלת כיוון כללי[cite: 14]. אין ספק כי הבריטים ידכאו את ההתקוממויות הנוכחיות[cite: 14]. אך השאלה הרצינית עולה מה יהיה המצב לאחר שהדבר ייעשה[cite: 14]. הסיכויים הם שהחיכוך בין הערבים ליהודים לא יסתיים שם. (ניו יורק טיימס, 10 ביולי 1938, ב-PDF)[cite: 14]

[עכשיו תתארו לעצמכם אם מר ג'יימס (שכתב מאמר זה לפני 85 שנה) היה כותב את המאמר הזה כיום בניו יורק טיימס, האם יש לכם ספק שהוא היה מבוטל פומבית (ואולי אף מפוטר) על היותו "אנטישמי"?][cite: 14]

למרבה הצער, 85 שנה לאחר אוויאן, אנו עדיין שומעים את הרוב המכריע של היהודים מזכירים לנו כיצד הפלסטינים אינם קיימים[cite: 14]. כשהם "כן קיימים", הפלסטינים חייבים להיות אנטישמים מכיוון שהם אנטי-ציונים[cite: 14]! כדי להוסיף חטא על פשע, הם הפכו את הפלסטינים לאחראים קולקטיבית לפעולות המופתי במהלך מלחמת העולם השנייה[cite: 14]. הם ציפו מהם להיות הראשונים בהיסטוריה האנושית שאמורים לאהוב (במקום לשנוא) את אלה שנישלו אותם וגרשו אותם[cite: 14]! כמובן, הנכבה "מעולם לא" התרחשה, והפלסטינים נטשו את בתיהם מרצון במהלך מלחמת הנכבה[cite: 14]. פלשתינה (גשר היבשה הקריטי ביותר) הייתה ריקה וחיכתה באופן רומנטי במשך 2000 שנה ליהודים ציונים שיאכלסו ויפריחו את מדבר הנגב שלה[cite: 14]. רק במוחם של הציונים ניתן היה לסבול תפיסת מציאות מעוותת כזו[cite: 14]! אל תעזו אפילו לחשוף את הסתירה של הציונים[cite: 14]! הם יפשטו את עורכם[cite: 14]!

מופע מטרם הנכבה בתוך קולנוע אל-חמרא המפורסם בעיר יפו

במקום להתמודד ישירות עם הבעיות, למרבה הצער, ישראלים, ציונים ויהודים רבים באופן כללי בחרו להתעלם מקיומם של הפלסטינים כעם (רחוק מהעין, רחוק מהלב)[cite: 14]. יש להדגיש כי הניץ מכל הניצים הישראלים, אריאל שרון, קיבל את קיומה של מדינה פלסטינית, לעקרון, בחלק מפלשתינה ההיסטורית[cite: 14]. בין אם הישראלים והציונים אוהבים זאת ובין אם לאו, פלשתינה קיימת כעת כמיקוד דואר, קידומת חיוג בינלאומית, שם מתחם באינטרנט וכו', בלב ליבה של "ארץ ישראל"[cite: 14]. למעלה מ-12 מיליון הפלסטינים אינם הולכים לשום מקום, וככל שהישראלים והציונים יבינו מוקדם יותר את המסר הפשוט הזה, כך הם יתחילו מוקדם יותר להתמודד עם סוגיות הליבה של הסכסוך באופן פרגמטי[cite: 14].

עיון במאות תמונות המציגות תרבות ומסורת פלסטינית

לבסוף, הפעלת היגיון כזה היא מסוכנת מאוד מכיוון שהיא תעלים מחצית מחברות האומות המאוחדות בן לילה[cite: 14]. זה פשוט לא צודק לדכא את הזכויות הפוליטיות, הכלכליות והאזרחיות של העם הפלסטיני על ידי הטענה שמעולם לא הייתה להם מדינה, שפה ייחודית ותרבות ייחודית[cite: 14]. באירוניה, התנועה הציונית מעודדת יהודים מכל קצוות תבל להגר ל"ארץ ישראל", כך שאין מכנה משותף אמיתי בין כל המהגרים הללו, כגון שפה משותפת, תרבות, ארץ מוצא, או אפילו פרשנות מאוחדת ל"מיהו יהודי"[cite: 14]. למען השם, עובדה זו אף הוכחה באמצעות מדעי ה-DNA[cite: 14]!

בקצרה, כמעט כל האשמה ציונית כלפי פלסטינים היא וידוי[cite: 14]! הציונים שכללו את אמנות הסטת הדיון כמו אף אחד אחר[cite: 14]!

קישורים קשורים

 

Post Your Comment

 
Fake Valor: Why Did Zionist Jews Hoist Nazis Flag on Their Ships in the 1930s?

What is new?