-
במהלך מלחמת ישראל בלבנון בקיץ 2006, ראש המטה הכללי הישראלי, רב-אלוף דן חלוץ, אמר לניו יורק טיימס כי ברצונו למסור:
חיילים ישראלים נהנים מהתעללות בפלסטיני; שימו לב למבט על פני הקורבן ועל פני החיילים! האם הנאצים נהנו מזה כך במהלך מלחמת העולם השנייה!
"מסר ברור הן לביירות רבתי והן ללבנון שהן בלעו סרטן ועליהן להקיא אותו, כי אם לא עשות כן מדינתן תשלם מחיר גבוה מאוד." (ניו יורק טיימס 15 ביולי 2006)
- משה דיין (שר ביטחון ישראלי לשעבר) כתב ב-1955 בנוגע לעונשים הקולקטיביים שהטיל הצבא הישראלי על האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית:
"השיטה היחידה שהוכחה כאיפקטיבית, לא מוצדקת או מוסרית אלא אפקטיבית, כשהערבים טומנים מוקשים בצד שלנו [בתגובה]. אם אנו מנסים לחפש את הערבי [הספציפי] [ שטמן מוקשים], אין לכך שום ערך. אך אם אנו מציקים לכפר הסמוך . . . אזי האוכלוסייה שם יוצאת נגד [המסתננים] . . . וממשלת מצרים וממשלת עבר הירדן [מונעות] למנוע תקריות כאלה מכיוון שיוקרתן [נפגעת], שכן היהודים פתחו באש, והן אינן מוכנות להתחיל במלחמה . . . שיטת הענישה הקולקטיבית הוכחה עד כה כאפקטיבית." (קורבנות צדיקים, עמ' 275–276)
-
ובשנות ה-50 הצהיר דיין גם כן באותו נושא:
"לא יכולנו לשמור על כל צינור מים מלהיות מפוצץ ועל כל עץ מלהיות לעקור. לא יכולנו למנוע כל רצח של פועל במטעים או משפחה במיטותיהם. אך היה בכוחנו לקבוע מחיר גבוה לדמנו, מחיר גבוה מדי עבור הקהילה הערבית [הפלסטינית], הצבא הערבי, או הממשלות הערביות מלהחשיבו ככזה ששווה לשלמו. . . . היה בכוחנו לגרום לממשלות הערביות לוותר על 'מדיניות הכוח' כלפי ישראל על ידי הפיכתה להפגנת חולשה." (קיר הברזל, עמ' 103) המחיר "הגבוה מדי" שדיין מתייחס אליו הוא העונש הקולקטיבי כגון הריסת בתים, עקירת עצים, ..וכדומה.
- יצחק רבין (ראש ממשלה ישראלי לשעבר ואלוף שבירת העצמות של מיידי האבנים) כתב ביומנו זמן קצר לאחר כיבוש
לוד
ורמלה
ב-10–11 ביולי 1948:
"לאחר התקפת לוד ואז רמלה, .... מה יעשו עם 50,000 האזרחים התגוררים בשתי הערים ..... אפילו בן-גוריון לא יכל להציע פתרון .... ובמהלך הדיון במפקדת המבצעים, הוא [בן-גוריון] נשאר שותק, כפי שהיה הרגלו במצבים כאלה. בבירור, לא יכולנו להשאיר אוכלוסייה עוינת וחמושה [של לוד] בעורפנו, היכן שתוכל לסכן את נתיב האספקה [לכוחות המתקדמים] מזרחה.
בן-גוריון היה חוזר על השאלה: מה יש לעשות עם האוכלוסייה?, כשהוא מניף את ידו במחווה שאמרה: גשר אותם! [גירוש אותם בעברית]. 'גירוש' הוא מונח עם צליל נוקשה, .... פסיכולוגית, זו הייתה אחת הפעולות הקשות ביותר שנקטנו." (לוחם של שלום, עמ' 140–141 ו-בני מוריס, עמ' 207) .מאוחר יותר, הדגיש רבין את אכזריות המבצע כפי שהשתקפה בתגובת החיילים, הוא הצהיר במהלך ראיון (שצונזר בפרסומים ישראליים) עם דוד שיפלר מהניו יורק טיימס ב-22 באוקטובר 1979:
"סבל רב נגרם לגברים שלקחו חלק בפעולת הפינוי/גירוש. [הם] כללו בוגרי תנועות נוער שהוספגו בערכים כגון אחווה בינלאומית והומניות. פעולת הפינוי עברה מעבר למושגים שהיו רגילים אליהם. היו כמה חברים שסירבו לקחת חלק. . . נדרשו פעילויות תעמולה ממושכות לאחר הפעולה . . . כדי להסביר מדוע נאלצנו לנקוט פעולה כה נוקשה ואכזרית." (שמחה פלאפן, עמ' 101)
http://www.palestineremembered.com/
- דוח פלמ"ח (כוח המחץ הישראלי), שנכתב על ידי יגאל אלון זמן קצר לאחר מבצע דני בחצי הראשון של יולי 1948, ציין כי גירוש תושבי
לוד ורמלה הפלסטינים, מלבד הסרת איום פוטנציאלי וארוך טווח מתל אביב, הצליח:
"לסתום את נתיבי ההתקדמות של הלגיון [הערבי של עבר הירדן] והפיל על הכלכלה הערבית את הבעיה של 'כלכלה של 45,000 נפשות נוספות . . . יתרה מזו, תופעת מנוסתם של עשרות אלפים תגרום ללא ספק לדה-מורליזציה בכל אזור ערבי [שהפליטים] יגיעו אליו . . . לניצחון זה עוד תהיה השפעה גדולה על גזרות אחרות." (בני מוריס, עמ' 211 ו-ישראל: היסטוריה, עמ' 218)
- חודש לאחר הפוגרום הנאצי נגד יהודי גרמניה, הידוע במפורסם כליל הבדולח, בן-גוריון (ראש הממשלה הישראלי הראשון) סיפק נוסחה מתמטית מעניינת להצלת ילדים יהודים מגרמניה. הוא הצהיר בדצמבר 1938:
"אילו ידעתי שאפשר להציל את כל ילדי [יהודי] גרמניה על ידי העברתם לאנגליה ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל, הייתי בוחר בשני----מכיוון שעומד לפנינו לא רק החשבון של ילדים [יהודים] אלה אלא גם החשבון ההיסטורי של העם היהודי." (קורבנות צדיקים, עמ' 162) ברור שאדם שאכפת לו כל כך מילדים יהודים יאכפת לו מילדים פלסטינים!


Post Your Comment
*It should be NOTED that your email address won't be shared, and all communications between members will be routed via the website's mail server.