Zionist Quotes: מנחם בגין - ביוגרפיה קצרה וציטוטים

מבוסס על מסמכים ישראליים שהותר פרסומם ויומנים אישיים

מנחם בגין נולד ב-1913 בברסט-ליטובסק, כיום בלארוס, וסיים לימודי משפטים באוניברסיטת ורשה, פולין. לאחר שהגרמנים כבשו את פולין, הוא ביקש מקלט בליטא. ב-1942, ערק בגין מהכוחות הפולניים בעודו בפלשתינה/ארץ ישראל (כשהיו בדרכם להילחם בנאצים) ונשאר בפלשתינה/ארץ ישראל, שם עמד בראש ארגון האצ"ל (כנופיית הטרור אצ"ל). מאז שהבריטים הציעו את המדיניות שנקבעה בספר הלבן של 1939, איחדו בגין, כמו גם שמיר (שעמד בראש כנופיית הטרור שטרן/לח"י), כוחות כדי לנהל גל טרור נגד הבריטים והעם הפלסטיני במהלך מלחמת העולם השנייה. שניהם, בגין ושמיר, היו מבוקשים על ידי הבריטים כטרוריסטים על פשעי מלחמה נגד העם הפלסטיני. תנו לעובדה זו לשקוע למשך דקה: שניים מראשי הממשלה העתידיים של ישראל הפציצו את מאמצי המלחמה של מלחמת העולם השנייה בעוד משפחותיהם הומתו בגז בפולין!

האצ"ל ובגין זכו ל"קרדיט" על הטבח המפורסם ביותר נגד אזרחים פלסטינים במהלך מלחמת 1948 (ראו דיר יאסין לפרטים נוספים). מסיבות פוליטיות ישראליות פנימיות, האצ"ל, הלח"י ובגין הוקעו באופן בלתי הוגן על ידי הזרם המרכזי בישראל כטרוריסטים. מאידך גיסא, ההגנה ביצעה את חלק הארי של פשעי המלחמה הבלתי חסופים נגד העם הפלסטיני. בין 1948 ל-1977, הוביל בגין את האופוזיציה הישראלית כחבר מפלגת הליכוד, וב-1977 הפך לראש הממשלה השישי של ישראל. נזקף לזכותו הטרחת הסכם השלום הראשון וניטרול צבא מצרים. כשמצרים מנוטרלת בצד, הרגיש בגין בנוח לתקוף את אש"ף ולהרוס את בסיסיו בלבנון במהלך הפלישה הישראלית ב-1982. הוא התפטר מתפקידו ב-1983, זמן קצר לאחר מות אשתו, ולאחר מכן חי בהסתגרות עד מותו ב-1992.

ראוי לציין כי בגין היה תלמיד מרכזי של זאב ז'בוטינסקי, ומאמין גדול בתאוריית קיר הברזל. לאובדן שני הוריו במהלך השואה הייתה השפעה עמוקה על חייו הפוליטיים. מהציטוטים שלו להלן, תתרשמו עד כמה השואה ערפלה את ראיית המציאות שלו ויצרה תפיסה דו-ממדית של העולם סביבו. פשעי המלחמה הנאציים נגד יהודים צוטטו לעיתים מזומנות על ידי בגין כתירוץ למדיניות ביד קשה נגד העם הפלסטיני והערבים בכלל.

קישורים קשורים

• מבוקשים על ידי המנדט הבריטי: האם ראיתם טרוריסטים אלה? אל תתביישו להפיץ!
• מאמר דעה בניו יורק טיימס שנכתב על ידי יהודים אמריקאים בולטים (כולל אלברט איינשטיין) המבקר את ביקורו של מנחם בגין בארצות הברית, 2 בדצמבר 1948

ציטוטים מפורסמים

יום אחד לאחר הצבעת האו"ם לחלוקת פלשתינה/ארץ ישראל, הכריז מנחם בגין, מפקד האצ"ל וראש ממשלתה העתידי של ישראל בין 1977 ל-1983:

"חלוקת פלשתינה/ארץ ישראל אינה חוקית. היא מעולם לא תוכר .... ירושלים הייתה ותהיה לנצח בירתנו. ארץ ישראל תוחזר לעם ישראל. כולה. ולנצח." (קיר הברזל עמ' 25 ו-שמחה פלאפן, עמ' 32)

זמן קצר לאחר שמנחם בגין ומפלגת הליכוד ניצחו בבחירות בישראל ב-1977, צוינה מדיניות החוץ של הממשלה כדלקמן:

"לעם היהודי יש זכות בלתי ניתנת לתערער, נצחית והיסטורית על ארץ ישראל [כולל הגדה המערבית ורצועת עזה], נחלת אבותיהם," והתחייבה לבנות התנחלויות יהודיות בלעדיות כפריות ועירוניות בגדה המערבית וברצועת עזה." (קיר הברזל, עמ' 354–355) זהו טיעון ציוני טיפוסי שבו התנ"ך או "דבר האלוהים" משמש להשגת מטרות פוליטיות.

בעוד מנחם בגין ניהל משא ומתן עם מצרים על המעמד הסופי של הגדה המערבית ורצועת עזה, הוא הציג את הסיבה הבאה לכך שישראל אינה יכולה לסגת מאזורים אלה:

"ישראל לא תעביר את יהודה, שומרון וחבל עזה לשום סמכות ריבונית זרה, [בגלל] הזכות ההיסטורית של אומתנו על ארץ זו, [ו]צורכי ביטחוננו הלאומי, התובעים יכולת להגן על מדינתנו ועל חיי אזרחינו." (קיר הברזל, עמ' 356)

שוב השתמש בגין בשואה כהצדקה לפלישה ללבנון. ב-5 ביוני 1982 אמר לקבינט הישראלי:

"שעת ההכרעה הגיעה. אתם יודעים מה עשיתי, ומה כולנו עשינו, כדי למנוע מלחמה ושכול. אך גורלנו הוא שבארץ ישראל אין מנוס מלחימה ברוח של הקרבה עצמית. הקישו לי, החלופה ללחימה היא טרבלינקה, והחלטנו שלא יתרחשו עוד טרבלינקות. זהו הרגע שבו יש לקבל בחירה אמיצה. הטרוריסטים הפליליים והעולם חייבים לדעת כי לעם היהודי יש זכות להגנה עצמית, בדיוק כמו לכל עם אחר" (קיר הברזל, עמ' 404–405).

כמעט 18 שנים מאוחר יותר, נאלץ צבא ישראל לסגת מלבנון לאחר שרצח מעל 20,000 אזרחים לבנונים ופלסטינים. ההבדל היחיד בין טרבלינקה הישנה והחדשה הוא שבטרבלינקה החדשה היו אלה אזרחים לבנונים ופלסטינים שנרצחו, ולא יהודים.

כאשר הנשיא האמריקאי רונלד רייגן איים לבחון מחדש את יחסי ארצות הברית-ישראל בשל הפצצות השטיח הבלתי הבחנה על ביירות ב-1982, שוב השתמש ראש הממשלה של "המדינה היהודית" בשואה כדי להשתיק את מבקריו, מנחם בגין כתב לנשיא רייגן:

"כעת מותר לי לומר לך, מר הנשיא היקר, כיצד אני מרגיש בימים אלה כשאני פונה לבורא נפשי בתודה עמוקה. אני מרגיש כראש ממשלה המוסמך להנחות צבא אמיץ העומד מול ברלין שבה בין אזרחים תמימים, היטלר ועוזריו מסתתרים בבונקר עמוק מתחת לפני השטח. הדור שלי, רון היקר, שנשבע על מזבח אלוהים שכל המכריז על כוונתו להרוס את המדינה היהודית או את העם היהודי, או את שניהם, חותם את גורלו, כך שמה שאירע פעם לפי הנחיה מברלין---עם או בלי מרכאות--- לעולם לא יתרחש שוב" (קיר הברזל, עמ' 404–405).

אם פלסטינים הרגישו שישראל הוקמה על בסיס חורבן תקוותיהם, וגזל בתיהם, חוותיהם, עסקיהם, נמליהם, בנקיהם וכו', האם היה זה מוצדק לציין את זכרונות סברה ושתילה כדי להצדיק הפצצת שטיח של תל אביב?

ההתייחסות לשואה משמשת ומנוצלת לרעה לעיתים מזומנות על ידי מנהיגים ישראלים רבים להצדקת תוקפנות, פלישה, וגזלת זכויות של אנשים אחרים. כאשר הנשיא רייגן שלח מכתב למנחם בגין המגנה את ההתקפה על הכור הגרעיני האזרחי העיראקי ביוני 1981, בגין השתמש בשואה כנשק, הוא כתב:

"מיליון וחצי ילדים הורעלו בגז ציקלון במהלך השואה. כעת ילדי ישראל עמדו להיות מורעלים ברדיואקטיביות. במשך שנתיים חיינו בצל הסכנה הממתינה לישראל מהכור הגרעיני בעיראק. זו הייתה יכולה להיות שואה חדשה. הדבר נמנע בזכות גבורת טייסנו שאנו חייבים להם כל כך הרבה." (קיר הברזל, עמ' 387)

מנחם בגין היה מושפע עמוקות מתאוריית קיר הברזל של זאב ז'בוטינסקי, הוא הצהיר בפני אליהו בן-אלישר (מנכ"ל משרד ראש הממשלה):

"כוח ההרתעה, או בלשונו של ז'בוטינסקי קיר הברזל, נועד לשכנע את הערבים שלא יוכלו להיפטר מהנוכחות היהודית הריבונית בארץ ישראל, אפילו אם לא יביאו את עצמם להכיר בצדקת תביעת העם היהודי למולדת." (קיר הברזל, עמ' 354)