Menu
1856–1927
ציטוטים מפורסמים
ב-1891 פקח אחד העם עיניים יהודיות רבות לעובדה שפלשתינה/ארץ ישראל לא הייתה ריקה, אלא מאוכלסת בתושביה הילידים כשרשם:
"אנו בחוץ לארץ רגילים להאמין כי ארץ ישראל היא כעת כמעט שוממה לחלוטין, מדבר אשר לא נזרע ..... אך באמת אין הדבר כן. בכל הארץ קשה למצוא שדות אשר אינם נזרעים. רק דיונות חול והרים סלעיים .... אינם מעובדים." (קורבנות צדיקים, עמ' 42)
ב-1891 כתב אחד העם באופן דומה על הפלסטינים:
"אם יבוא זמן שאנשינו בפלשתינה/ארץ ישראל יתפתחו כך שבמידה קטנה או גדולה דוחקים הם את התושבים המקומיים, אלה לא יוותרו על מקומם בקלות." (קורבנות צדיקים, עמ' 49)
אחד העם פרסם סדרת מאמרים בכתב העת העברי המליץ שהיו ביקורתיים בחריפות כלפי האתנוצנטריות של הציונות הפוליטית כמו גם ניצול האיכרים הפלסטינים על ידי המתנחלים הציונים. אחד העם ביקש למשוך תשומת לב לעובדה שפלשתינה/ארץ ישראל לא הייתה שטח ריק ושנוכחותו של עם אחר עוררה בעיות:
" ....[החלוצים הציונים האמינו כי] השפה היחידה שהערבים מבינים היא שפת הכוח ..... [הם] מתנהגים כלפי הערבים באיבה ואכזריות, מסיגים את גבולם שלא בצדק, מכים אותם בחרפה ללא סיבה ואפילו מתפארים בכך, ואין איש עומד לבלום נטייה נתעבת ומסוכנת זו." (גירוש הפלסטינים, עמ' 7)
פלסטינים עוברים טיהור אתני מאל-טנטורה במאי 1948; זמן קצר לאחר מכן מעל 200 גברים נטבחו.
"[המתיישבים היהודים] מתנהגים כלפי הערבים באיבה ואכזריות, מסיגים גבול שלא בצדק, מכים אותם בחרפה ללא סיבה מספקת, ואפילו מתגאים בכך. היהודים היו עבדים בארץ גלותם, ופתאום מצאו את עצמם עם חופש בלתי מוגבל, חופש פראי שקיים רק בארץ כמו טורקיה. שינוי פתאומי זה הוליד בלבותיהם נטייה לעריצות מדכאת, כפי שקורה תמיד כשעבד מושל." אחד העם הזהיר: "הורגלנו לחשוב על הערבים כעל בני אדם פרימיטיביים של המדבר, כעל אומה דמוית חמור שאינה רואה ולא מבינה מה קורה סביבה. אך זוהי טעות גדולה. הערבי, כמו כל בני שם, יש לו מוח חד וערוצי . . . אם יבוא זמן שבו חיי עמנו בפלשתינה/ארץ ישראל יפגעו במידה קטנה או גדולה במקומיים, הם לא יזוזו הצידה בקלות." (ימי הכלניות, עמ' 104) כמה מדויק היה תיאורו של אחד העם אפילו לאחר מעל 100 שנה ויותר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני! התנהגותם של מרבית הישראלים, בייחוד בשטחים הכבושים, דומה מאוד לאופן שבו תיאר אחד העם את התנהגות המתיישבים היהודים המוקדמים לפני מעל מאה שנה.
ב-1891, הוציא אחד העם אזהרה מפני הלוחמנות הגוברת בקרב המתיישבים היהודים בפלשתינה/ארץ ישראל:
"הסוד המאפשר לעמנו לשרוד הוא ... שכבר בימי קדם לימדו אותו נביאיו לכבד רק כוח רוחני ולא להעריץ מעולם כוח פיזי. לפיכך, הוא לא נכנע, כמו כל העמים העתיקים, לאובדן זהות כשהתמודד מול יריבים חזקים יותר ... ואולם, רעיון פוליטי הזר לתרבות הלאומית יכול להרחיק את לב העם מכוח רוחני ולהוליד נטייה להשיג את 'כבודו' על ידי השגת כוח פיזי ועצמאות פוליטית, ובכך לנתק את הניתור המקשר אותו עם עברו ולאבד את הבסיס שקיים אותו לאורך ההיסטוריה." (Occupied Minds, עמ' 8) הרחבנו בנושא זה עוד במאמר "היהודי הספרטני", לחצו כאן לפרטים.
פלסטינים עוברים טיהור אתני מ'עמואס ויאלו ב-7 ביוני 1967 על ידי כוחות יהודים ציונים בפקודה ישירה מיצחק רבין
"[כל המנהיגים] אפילו אם הם נאמנים למדינה ומאחלים לה הצלחה בהכרח יבקשו הצלחה זו במונחים של תרבות זרה שספגו. הם ישתילו השפעה זו דרך השפעה מוסרית ואפילו בכוח ... מדינה כזו של היהודים תהיה רעל קטלני לעמנו ותשחק את רוחו בעפר ... מדינה קטנה זו ...תשרוד רק על ידי תככים דיפלומטיים ועבדות מתמדת למעצמות שבמקרה הן הדומיננטיות ... היא תהיה באמת, הרבה יותר מעכשיו, 'עם קטן ומסכן', עבד רוחני לכל מי שבמקרה הוא דומיננטי כשהוא מביט בקנאה ובתאווה באגרופי שכניו העצומים, וכל קיומה כ'בעלת מדינה' לא יוסיף פרק מכובד בהיסטוריה שלה. האם אין זה עדיף ל'עם עתיק שהיה אור לגויים' להעלם מההיסטוריה מאשר להגיע למטרה סופית כזו?" (Occupied Minds, עמ' 8)
אחד העם הזהיר כי מתיישבים יהודים אסור להם בשום פנים ואופן לעורר את חמתם של המקומיים, הוא אמר:
"ואולם מה עושים אחינו בפלשתינה/ארץ ישראל? בדיוק ההפך הגמור! צמודים היו בארצות התפזורת ופתאום הם מוצאים את עצמם בחופש בלתי מוגבל ושינוי זה עורר בהם נטייה לעריצות. הם מתנהגים כלפי הערבים באיבה ואכזריות, שלול את זכויותיהם, פוגעים בהם ללא סיבה ואפילו מתפארים במעשים אלה; ואין איש בינינו המתנגד לנטייה נתעבת ומסוכנת זו ..."
אותה חוסר הבנה מצא בחרם על עבודה ערבית שהוכרז על ידי העבודה היהודית... "מלבד הסכנה הפוליטית, אינני יכול להשלים עם הרעיון שאחינו מסוגלים מוסרית להתנהג בצורה כזו לבני אדם מעם אחר, ובלי משים עולה במחשבתי המחשבה: אם כך כעת, מה יהיה יחסנו לאחרים אם באמת נשיג באחרית הימים כוח בארץ ישראל? ואם זהו המשיח: אינני רוצה לראות בביאתו." (האו"ם: המקורות וההתפתחות של בעיית פלשתינה/ארץ ישראל, חלק ב')עיינו במאות תמונות המתארות תרבות ופולקלור פלסטיניים
אחד העם חזר לבעיה הערבית ... בפברואר 1914 ... והוא הצהיר גם כן:
"'[הציונים] כועסים על אלה המזכירים להם כי ישנו עדיין עם אחר בארץ ישראל החי שם ואינו מתכוון כלל לעזוב את מקומו. בעתיד כאשר האשליה הזו תיתלש מלבותיהם והם יביטו בעיניים פקוחות על המציאות כפי שהיא, הם בוודאי יבינו עד כמה שאלה זו חשובה ועד כמה גדולה חובתנו לעבוד לפתרונה." (האו"ם: המקורות וההתפתחות של בעיית פלשתינה/ארץ ישראל, חלק ב') אך פנייתו של אחד העם נותרה ללא מענה כשהציונות הפוליטית ניגשה לממש את מטרתה של מדינה יהודית.
בתחילת שנות ה-20, היו שיחות על כך שפלשתינה/ארץ ישראל תהיה חלק מפדרציה ערבית גדולה, אך אפילו אחד העם אמר שלא יישאר בפלשתינה/ארץ ישראל אילו הדבר היה מתרחש:
"עדיף למות בגולה מאשר למות כאן ולהיקבר בארץ האבות, אם ארץ זו נחשבת ל'מולדת' של הערבים [הפלסטינים] ואנו זרים בה." (ימי הכלניות, עמ' 285)
Over 700 Oral History interviews (including 3,500+ hours of recording) can be viewed online.
Post Your Comment
*It should be NOTED that your email address won't be shared, and all communications between members will be routed via the website's mail server.