משלביה המוקדמים של הציונות ועד היום, הציונים הפיצו את המיתוס לפיו הגשר היבשתי החשוב ביותר בהיסטוריה האנושית (פלסטין) היה ריק וחיכה באופן רומנטי במשך 2,000 שנה ליהודים שיפריחו את מדבר הנגב שלה. כפי שיוכח להלן, בהתבסס על מקורות ראשוניים של המנדט הבריטי, מיתוס זה על פלסטין ועל עמה הילידי בודה כדי להעניק נופך רומנטי ל"שיבה היהודית וגאולת הארץ המובטחת".
מקור: סקר פלסטין, הופק על ידי המנדט הבריטי עבור האומות המאוחדות, עמ' 323-327 * ערך בלירה פלסטינית (לא"י) ** פירות שאינם הדרים. הערה: תפוקת הדרים = 248,274 דונם, מתוכם 120,897 דונם היו בבעלות יהודית (תוספת לסקר פלסטין, עמ' 37) *** דונם אחד = 1,000 מ"ר. לחצו כאן לצפייה בדפים הסרוקים המדויקים מתוך סקר פלסטין מהם חילצנו את הנתונים.
בעודכם מעכלים את הנתונים הקודמים, שימו לב כיצד החקלאות הפלסטינית לא הייתה (ובמידה רבה עודנה בגדה המערבית) מיועדת לייצר רווח (כלומר גידולי מסחר/רווח), אלא להאכיל את עצמם ואחרים (במקרה זה, את היהודים). למשל, שימו לב כמה מעט דגנים, ירקות ואבטיחים נשתלו על ידי היהודים, וזה כשלעצמו מעיד רבות על מי שהיה ועדיין מחובר לאדמה. לפיכך, מספרים אלה מאלצים אותנו להסיק כי אלמלא הפלסטינים (ש"לא היו קיימים" בתודעתם של רבים), היהודים היו מוצאים קושי להאכיל את עצמם! למען השם, כיצד יכולים יהודים כיום לקרוא לעצמם "ילידי הארץ" כשהם נטעו מעט מאוד זיתים? מה שהיה מציק ומצחיק באופן טראגי היה שזמן קצר לאחר הנכבה, היהודים יצאו מגדרם להרוס מטעי זיתים פלסטיניים כיוון שהיה להם מעט מאוד שימוש בהם (ראו נוף נואש / נוף קדוש (Sacred Landscape) מאת מירון בנבנישתי, עמ' 165). האם ייתכן שזה נעשה מכיוון שמעל 60% מהיהודים בישראל אלרגיים לאבקני זיתים! שתי השורות האחרונות אמורות לגרום לכם להכיר עד כמה הנרטיב הציוני מצחיק באופן טראגי.
אדם עשוי לשאול: אם הפלסטינים האכילו את היישוב והכלכלה הייתה קיומית ועצמאית (כפי שהוכחנו קודם לכן) לפני הנכבה, כיצד הזינו את תושבי המדינה החדשה לאחר מכן?
זמן קצר לאחר הנכבה, עמדה ישראל בפני משבר קיומי חמור, ורוח הרפאים של הרעב ריחפה מעל "המדינה היהודית." התראת ספוילר: קראתם נכון, היהודים כמעט גוועו ברעב, הנה זה משר החוץ הישראלי דאז, משה שרת, המציין את מצבה הנואש של ישראל במכתב חסוי, מתאריך 23 בדצמבר 1950, לשר ההגנה האמריקאי ג'ורג' מרשל. אובדן האנשים הפרודוקטיביים ביותר במדינה הותיר את המדינה כמקרה כלכלי אבוד, העומד בפני מחסור ומשטר צנע שנמשכו עד תחילת שנות ה-60, ראו את מהדורת ינואר 1953 של ג'ואיש קרנטס (Jewish Currents) לפרטים. מצב זה הוחמר עוד יותר בשל מחנק נזילות והתמוטטות המערכת הבנקאית. למעשה, אלמלא הסכם השילומים הגרמני מ-1952 וההתערבות האמריקאית (במיוחד בנוגע לאספקת מזון), "המדינה היהודית" הייתה עלולה לקרוס לחלוטין.
תושבי תל אביב עומדים בתור לקניית קצבאות מזון, 1954
הבעיה הוחמרה על ידי העובדה שגם היישוב וגם העולים החדשים ממדינות ערב העדיפו חיים עירוניים והיו חסרי ניסיון חקלאי. משבר זה נמשך למרות נישול הבתים, החוות והעסקים הפלסטיניים, שסיפקו מימון עקיף למדינה. יתרה מזאת, המדינה החדשה ניסתה ליצור כלכלה תעשייתית בסגנון מערבי בן לילה עם אוכלוסייה של פליטים. מאידך, כלכלה "מלאכותית" זו לא יכלה להאכיל את עצמה. היא דרשה אינפוזיה מסיבית של הון זר כדי לגשר על הפער בין הצריכה לייצור -- פער שהכלכלה הפלסטינית העצמאית לא עמדה בפניו.
אי אפשר להמעיט בחשיבותו של אירוע זה; זו הסיבה שהוא מוצל לעיתים קרובות בהיסטוריה היהודית. עם זאת, האמת הופכת לברורה הרבה יותר כאשר בוחנים מאמרים מתקשורת העיתונות היהודית הישנה ואת מכתבו של משה שרת (לשר ההגנה האמריקאי מרשל, כשהוא מתוודה ומבקש סיוע, במיוחד בנוגע למזון).
סטטיסטיקות אלה מראות כי האוכלוסייה הילידית נטעה פי 13 יותר מאשר המתנחלים הקולוניאליים האירופאים שהגרו מקרוב, מה שמסביר מדוע מרבית היהודים העדיפו לעבוד בתעשיות השירותים והייצור. יש להדגיש כי הסוכנות היהודית והקרן הקיימת לישראל סיפקו סובסידיות ותמריצים רבים (כגון ייעוץ חינם, הלוואות ותוכניות חכירה ארוכות טווח אטרקטיביות) כדי לעודד יהודים "לגאול" את האדמה. מאידך, החקלאות הפלסטינית הייתה רווחית ובראיית קיימות ללא כמעט כל סיוע מהממשלה הקולוניאלית (ראו בעצמכם כיצד הבריטים העדיפו את היהודים בכל הנוגע לסובסידיות ממשלתיות).
דוגמה מצוינת לכך הייתה המקרה של השבטים הבדואים הפלסטיניים בבאר שבע, שהצליחו להכפיל את שטח האדמות המעובדות במחוז באר שבע בין 1930 ל-1936, שהייתה בו אוכלוסייה יהודית של פחות מ-1% נכון לנכבה! נדהמנו לגלות את דוד בן-גוריון מאשר נתונים אלה נכון לאוקטובר 1935 (ג'ואיש פרונטיר / Jewish Frontier, עמוד 27)! עובדה זו לבדה אומרת דרשני ומציגה הוכחה חותכת המפריחה את הטענה לגבי מי נטע במדבר!
בעודכם מעכלים את הנתונים הסטטיסטיים הקודמים, אנא זכרו כי היהודים החזיקו בבעלות על פחות מ-6% מפלסטין, שמתוכם 44% בלבד שימשו למטרות חקלאיות על ידי היהודים (ראו סקר פלסטין, עמ' 376). בהקשר זה, אנו שואלים את הקורא: כיצד יכול מיתוס זה להיות נכון אם היהודים עיבדו פחות מ-3% מהאדמה?
ההרס השיטתי של מטעי הזיתים והפרדסים הפלסטיניים זמן קצר לאחר הנכבה?
לפני ואחרי: ראו בעצמכם כיצד ה"תרבותיים" ביותר מבין יהדות העולם הפכו את מטעי הזיתים של הכפר אל-מוע'ייר לשממה
זמן קצר לאחר הנכבה, היהודים המנצחים הרסו את מרבית החוות והמטעים הפלסטיניים הנגזולים, במיוחד מטעי זיתים ופרדסים, שכן אלה דרשו עבודה מאומצת לתחזוקה ולמסיק/קטיף. בהקשר זה, ראוי לצטט את הסופר הציוני הישראלי מירון בנבנישתי, שתיאר את הנוף הפלסטיני כפי שהוא ואביו ראו אותו זמן קצר לאחר הנכבה:
האם הבריטים היו כל כך טיפשים להבטיח עצמאות מלאה לפלסטינים ב-1939 (שכמובן "לא היו קיימים") בעוד ההודים חלמו על דבר כזה במשך 400 שנה?
היו גם מניעים פוליטיים מאחורי ההפקרות של פרדסי ההדרים הערביים לעלות בתוהו ולהירקב: ככל שהלחץ הבינלאומי לשיבת הפליטים (במהלך 1949-50) גבר, כך גדלו המאמצים להרוס את התשתית החקלאית שהייתה עשויה לאפשר את קליטת הפליטים השבים.מטעי זיתים נטושים עמדו בפני גורל דומה [שימו לב כיצד מרבית היהודים מתארים בכוונה את הטיהור האתני של הפלסטינים כ"נטישה מרצון" של נכסיהם, זו הדרך היחידה שבה הם יכולים להצדיק את הגניבה והביזה הגלויה של בתיהם, חוותיהם ועסקיהם של הפלסטינים!] בהתחלה, הפקיד האחראי על ההתיישבות היהודית חשב שהפקת שמן זית עשויה להוות מיזם כלכלי רווחי, אך מהר מאוד התברר שהמגזר החקלאי היהודי אינו ערוך לתחזק ענף עתיר עבודה זה [היהודים לא יכלו לעבד את האדמה מכיוון שרובם היו ועודנם שוכני ערים. זה היה נכון אפילו לגבי יהדות ארצות ערב!]. רק חלק מזערי ממטעי הזיתים מטופל ועובד, בעוד שהרוב המכריע הופקר. עשרות אלפי דונמים של עצי זית נעקרו כדי לפנות מקום לגידולי שדה. .....
ה"תרבותיים ביותר מבין יהדות העולם" כרתו אלפי אקרים שנשתלו במטעי הזיתים של הפלסטינים! לחצו על התמונה להגדלה
הרסת מאות אלפי דונמים של עצי פרי אינה תואמת את הדימוי העצמי של ישראל כחברה היודעת להפריח את המדבר [חיפוש תמונות פשוט ב-גוגל יוכיח שתהליך זה נמשך עד עצם היום הזה]. והטענה כי הנוף הערבי הירוק נהרס עקב ההכרח להתאים את הגידולים להרגלים החקלאיים של היהודים רק מדגישה את המסקנה שלא המלחמה היא שגרמה להרס הזה, אלא היעלמותה של הקהילה האנושית הספציפית לעיצוב הנוף לפי צרכיה והעדפותיה. הרס שטחי המטעים הנרחבים לא משך את אותה מידת התעניינות כפי שמשכה הריסת הכפרים הערביים, אף שייתכן שהייתה לו השפעה הרסנית עוד יותר על הנוף. (נוף נואש / נוף קדוש (Sacred Landscape) מאת מירון בנבנישתי, עמ' 165).
רק תתארו לעצמכםשמישהו יושב על הכיסא שלכם מעל שבעה עשורים. שוב, תתארו לעצמכם שהאדם הזה יושב בביתכם ואוכל מהעצים שלכם! אנא ספרו לנו איך הייתם מרגישים בתיבת התגובות.
למי שסקרן, הנה תמונת לפני ואחרי המתארת את מה שמר בנבנישתי התייחס אליו קודם לכן. מטעי הזיתים בכפר אל-מוע'ייר (34 ק"מ צפון-מזרחית לרמאללה) הפכו לשממה על ידי ה"תרבותיים" ביותר מבין יהדות העולם.
כדי להוסיף חטא על פשע (לזרות מלח על הפצעים), הישראלים החליפו את הצמחים המקומיים בעצים שאינם מתאימים לאזור (כגון עצי אורן), אשר מדי פעם עולים באש וחשופים את הטרסות של העם הילידי! מכל מקום, אם הנושא יקר ללבכם ויש לכם עשר דקות פנויות, הנה סרטון מצוין של מונדווייס (Mondoweiss) בנושא זה.
השוואת התפוקה החקלאית של ישראל לזו של לבנון
בואו ננתח מיתוס בדותה זה מזווית אחרת על ידי השוואת התפוקה החקלאית הנוכחית של ישראל ולבנון. בהתבסס על ספר העובדות העולמי של ה-CIA ברשת, אספנו את הנתונים הבאים לשנת 2006:
לאחר התאמה ליניארית של הסטטיסטיקה של לבנון כך שתשקף את הפער בגודל (בגודל הקרקע הראויה לעיבוד ובדמוגרפיה) בהשוואה לישראל, התפוקה החקלאית של לבנון עומדת על 2.8 מיליארד דולר, קצת פחות מכזו של ישראל (3.64 מיליארד דולר). בעודכם מהרהרים בעובדות אלה, ראוי לציין גם את העובדות הבאות על שתי המדינות:
הרוב המכריע של האוכלוסייה היהודית בישראל הם שוכני ערים, המרוכזים בעיקר בערים תל אביב-יפו, ירושלים וחיפה וסביבן. זה מסביר מדוע רק 2.6% מכוח העבודה הישראלי עוסק בחקלאות. עשוי להפתיע את הקורא כי בישראל שיעור שוכני הערים הוא הגבוה ביותר מבין כל המדינות התעשייתיות. לחצו כאן לאיור גרפי.
החקלאות בישראל הייתה תמיד מסובסדת בכבדות על ידי ממשלת ישראל; אחרת, התפוקה החקלאית של לבנון הייתה גדולה בהרבה מ-1.39 מיליארד.
עבלה מוחמד דאוד דג'אני מחוץ לבית משפחתה שנבזז בשכונת בַּקְעָה - ירושלים. לחצו על התמונה לתמונות נוספות המתעדות את נישול הפלסטינים.
ישראל משקיעה מיליארדי דולרים, הממומנים בעיקר על ידי משלמי המסים בארה"ב, כדי להטות מים מתוקים מנהר הירדן ומאגם הכנרת. מאידך, ללבנון אין מזל כזה, וכל המים המתוקים שלה מגיעים לים ללא כל מאמץ לאגור אותם.
התשתית הלבנונית נהרסה במהלך הכיבוש הישראלי בשנים 1982-2000 ומלחמת האזרחים שלה. ואלמלא ההרס הזה, התפוקה החקלאית של לבנון הייתה גדולה בהרבה מ-1.39 לשנה.
ג'ון פ. קנדי ניסח זאת על הצד הטוב ביותר ב-1939: פלסטין כמעט שלא הייתה שייכת לבריטניה כדי לחלק אותה
במילים אחרות, מכיוון שהחברה הלבנונית והחברה הפלסטינית היו דומות מאוד בתחומים רבים, קל להסיק שהפלסטינים היו מייצרים תפוקה רבה כמו הלבנונים אלמלא נישולם על ידי הישראלים.
סיכום
יש להדגיש כי אפילו הציונים הנלהבים ביותר יתקשו להפריך את העובדה שמטעי ההדרים של יפו ננטעו לראשונה, שוווקו לאירופה, נארזו ונאספו בעיקר על ידי חברות ערביות פלסטיניות, לחצו כאן להוכחה. כבר ב-1891, אחד העם (מסאי יהודי מזרח-אירופי מוביל) ניסה לפקוח עיניים יהודיות רבות לעובדה שפלסטין אינה מקום שומם; הוא דיווח בעת ביקורו בפלסטין במשך שלושה חודשים ב-1891:
"אנו בחוץ לארץ רגילים להאמין שאפילו ארץ ישראל כמעט כולה שממה, מדבר שלא נזרע ..... אך באמת אין הדבר כן. בכל הארץ קשה למצוא שדות שלא נזרעו. רק דיונות חול והרים סלעיים אינם מעובדים." (קורבנות צדיקים, עמ' 42)
נשים פלסטיניות קוטפות כותנה בכפר כפר סבא בשנת 1937
כרגע, בואו נניח שמיתוס חסר בסיס זה נכון; השאלות שפלסטינים רבים שואלים הן:
גם אם זה היה "נכון" שהיהודים הפכו את המדבר של פלסטין לפורח, האם זה מכשיר את הגניבה הגלויה של בתיהם, חוותיהם, עסקיהם, בנקיהם, מכוניותיהם, אוטובוסיהם, בתי הספר שלהם... וכו' של העם הפלסטיני? האם זה מצדיק את גירוש האוכלוסייה הילידית כדי לפנות מקום לפליטים היהודים האירופאים שהגיעו מקרוב? יש לציין כי הפלסטינים החזיקו בבעלות ועיבדו מעל 94% מאדמות פלסטין נכון לשנת 1945; לחצו כאן לאיור מפה. בנובמבר 1947, אדריכל "פתרון הטרנספר", יוסף ויץ, הצהיר כי הנישול הקיבוצי של העם הפלסטיני היה תוצאה בלתי נמנעת בשל שיעור הבעלות הגבוה על הקרקע בקרב הפלסטינים. הוא הצהיר:
גבורה מזויפת: מדוע שניים מראשי הממשלה העתידיים של ישראל, מנחם בגין ויצחק שמיר, הפציצו מאמצי מלחמה של מלחמת העולם השנייה בעוד משפחותיהם הומתו בגז בפולין?
"[רוב הקרקע] אינה בבעלות יהודית ואפילו לא בקטגוריה של אדמות מדינה שבעלותן יכולה לעבור באופן אוטומטי לממשלה ממשיכה. כך, מתוך 13,500,000 דונם (מתוכם 6,000,000 מדבר ו-7,500,000 דונם קרקע ראויה לעיבוד) במדינה היהודית על פי תוכנית החלוקה, רק 1,500,000 דונם היו בבעלות יהודית." (גירוש הפלסטינים, עמ' 182)
האם מישהו יכול להכשיר את הגניבה הגלויה של בתיהם, מכוניותיהם, בנקיהם, בתי הספר שלהם... וכו' של תושבי ניו יורק האמריקאים, מכיוון שהיהודים האמריקאים הם אלה שהפכו את ניו יורק למטרופולין הפיננסי והתעשייתי של העולם? לא רק שהיהודים האמריקאים הם המיעוט הגדול ביותר בניו יורק; הם למעשה בנו אותה מהיסוד (למעשה, בניו יורק סיטי יש יותר יהודים מאשר בתל אביב, למעט אזור המטרופולין). במילים אחרות, אם טיעון כזה מצדיק מבחינה לוגית נישול וטיהור אתני של העם הפלסטיני, מדוע אינו טיעון טוב לנישול וטיהור אתני קולקטיבי של האוכלוסייה האמריקאית הלא-יהודית בניו יורק? צפו בפרופ' אלן דרשוביץ במשך שתי דקות מנסח את הנקודה שלנו.
כדי לתקוע מסמר נוסף במיתוס מגוחך זה, חקרנו כיצד מיתוס זה התפתח, והיכן וכיצד הוא טופח. להפתעתנו רבה, גילינו שדוד בן-גוריון (אביה המייסד של "המדינה היהודית") הצהיר בנאומו בקונגרס הציוני ה-19 כי כמעט מחצית מבאר שבע הייתה מעובדת (אם זה מעניין אתכם, הנה תמונה שאומרת דרשני). עם זאת, מר בן-גוריון לא סיפר לנו על ידי מי עובדה מחצית מבאר שבע (ראו ג'ואיש פרונטיר, מהדורת אוקטובר 1935, עמוד 27)! שנתיים מאוחר יותר, מר בן-גוריון כתב לבנו עמוס על תוכניותיו (יותר כמו חלום) להפריח את מדבר הנגב (כלומר הוא לא היה פורח באותו זמן). החשוב מכל, דוד הודה שהנגב היה שומם וכי היהודים אכלסו אותו בדלילות. כפי שכולנו יודעים, שום דבר לא קרה במהלך מלחמת העולם השנייה בעשור שלאחר מכן. לפיכך, אנו נאלצים להסיק ששקר זה חייב היה להתפתח ולטופח לאחר שהסתיימה מלחמת הנכבה, ואנו חושדים בעוצמה כי הוא נשמר בחיים בגלל הקהילה היהודית האמריקאית, אשר אימצה את הציונות לאחר מלחמת ששת הימים (אך לא לפני כן). זה היה מתי שהשקרים הגדולים (על פלסטין ועמה) החלו להיות מופצים בקנה מידה תעשייתי במערב, במיוחד לאחר פרסום פארסת הספר, "מאז ומקדם (From Time Immemorial)", אשר הופרך בשלב מוקדם על ידי הניו יורק טיימס שנה לאחר פרסומו. למרבה הצער, יהודים רבים כל כך השתמשו בספר זה, ביודעם מראש כי מדובר בהונאה. כן, מבחינתם, נראה שהאמת אינה חשובה; גזלייטינג חשוב הרבה יותר.
עינו במאות תמונות המתארות את התרבות והפולקלור הפלסטיניים
מצאנו ראיות רבות לכך שהקהילה היהודית האמריקאית עמדה גם מאחורי הפצת מיתוס גדול בהרבה שפלסטין הייתה ריקה (הגשר היבשתי החשוב בהיסטוריה) עד ש, כמובן, היהודים "הפריחו" את מדבר הנגב. והנה, גילינו שבן-גוריון הפריך מיתוס זה בספר שפרסם ב-1966 (כן, רק שבע שנים לפני מותו) בכך שכתב שהפלסטינים היו הרוב כבר ב-1914, "פלסטין לא הייתה מדינה ריקה", והפלסטינים סבלו מהגירה שלילית (עזיבה) (לעומת הגירה ערבית לפלסטין) לאמריקה הלטינית והדרומית. בקצרה, יהדות ארה"ב הייתה הכוח המניע מאחורי הפצת השקרים הגדולים שיהודים ישראלים רבים נטשו מזמן; לחצו כאן אם אתם מעוניינים בפרטים המשעממים. השאלה היא: כאשר יהדות ארה"ב ככלל עסקה בהפצת השקרים הגדולים על פלסטין ועמה, איך זה אינו מזין את האנטישמיות? בהרחבה, טיפלנו בנושא זה בחלק אחר. קהילה זו הפכה את כוחה על התקשורת, הכלכלה והפוליטיקאים בארה"ב לנשק כדי להפיץ את השקרים הגדולים על פלסטין ועמה הרבה יותר ממה שיהדות ישראל עשתה אי פעם!
הגרסה הציונית של לבנסראום (מרחב מחיה): מפה של ארץ ישראל השלמה
מיתוס חסר בסיס זה, אף שאינו אלא שקר מוחלט, מנסה לצייר חזון רומנטי של "הארץ המובטחת", כלומר, שהיא הייתה דלה במשך 2,000 שנה עד ש"היהודים השבים" הפכו את המדבר שלה ל"פורח". עצוב לראות עד כמה מיתוס זה הופץ במערכת החינוך והחברה הישראלית כדי להכשיר את הנישול הקיבוצי וההחלפה המתמשכים של העם הפלסטיני. עם זאת, בואו נהיה כנים: יהודים ציונים (במיוחד אלה באמריקה) הם רק תוצר של אירופאים פאשיסטים וקולוניאליסטים שלעיתים מזומנות מציגים את עצמם כ"ליברלים ופרוגרסיבים" כדי להסוות את הגזענות שלהם. לפני שנפרד מכם, אנו מבקשים מכם לצפות במרים מקבה (הזמרת והשחקנית הדרום-אפריקאית) במשך שתי דקות, המוכיחה כי הנרטיב הציוני הקודם אינו אלא הערות גזעניות ממוחזרות של האדם הלבן על אפריקאים. לכן, אל לנו להיות קשים מדי בשפיטת היהודים הציונים; הם היו רק תוצר של התקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. באותה עת באירופה ובאמריקה, גזענות, קולוניאליזם, רצח עם, חוקי ג'ים קרו, טיהור אתני, גזל אדמות וכו' היו הנורמה. בקצרה, ציפורים מאותו זן עפות יחדיו:
יהודים יקרים, עכשיו אנא מחאו לעצמכם כפיים סוערות על "המתנה הנהדרת" הזו לאנושות! מזל טוב!
Menu
מסיק זיתים בגבעות רמאללה בתחילת שנות ה-1900
שוק הסוק של ג'נין, 1920 
קיצוב צנע בחנות מזון בירושלים, ישראל 1951
תושבי תל אביב עומדים בתור לקניית קצבאות מזון, 1954
מחירון מטעם שר הקיצוב והאספקה של ישראל
אריזת התפוזים המפורסמים של יפו 1898-1914.
לפני ואחרי: ראו בעצמכם כיצד ה"תרבותיים" ביותר מבין יהדות העולם הפכו את מטעי הזיתים של הכפר אל-מוע'ייר לשממה
האם הבריטים היו כל כך טיפשים להבטיח עצמאות מלאה לפלסטינים ב-1939 (שכמובן "לא היו קיימים") בעוד ההודים חלמו על דבר כזה במשך 400 שנה?
ה"תרבותיים ביותר מבין יהדות העולם" כרתו אלפי אקרים שנשתלו במטעי הזיתים של הפלסטינים! לחצו על התמונה להגדלה
רק תתארו לעצמכם שמישהו יושב על הכיסא שלכם מעל שבעה עשורים. שוב, תתארו לעצמכם שהאדם הזה יושב בביתכם ואוכל מהעצים שלכם! אנא ספרו לנו איך הייתם מרגישים בתיבת התגובות.
חברת התפוזים של יפו, נבזזה על ידי יהודים ציונים
עבלה מוחמד דאוד דג'אני מחוץ לבית משפחתה שנבזז בשכונת בַּקְעָה - ירושלים. לחצו על התמונה לתמונות נוספות המתעדות את נישול הפלסטינים.
ג'ון פ. קנדי ניסח זאת על הצד הטוב ביותר ב-1939: פלסטין כמעט שלא הייתה שייכת לבריטניה כדי לחלק אותה
נשים פלסטיניות קוטפות כותנה בכפר כפר סבא בשנת 1937
גבורה מזויפת: מדוע שניים מראשי הממשלה העתידיים של ישראל, מנחם בגין ויצחק שמיר, הפציצו מאמצי מלחמה של מלחמת העולם השנייה בעוד משפחותיהם הומתו בגז בפולין?
העמסת אבטיחים לסירה ליצוא ללבנון ומצרים בנמל העונתי של אל-טנטורה, 1920-1933
עינו במאות תמונות המתארות את התרבות והפולקלור הפלסטיניים
הגרסה הציונית של לבנסראום (מרחב מחיה): מפה של ארץ ישראל השלמה
Over 700 Oral History interviews (including 3,500+ hours of recording) can be viewed online.
Post Your Comment
*It should be NOTED that your email address won't be shared, and all communications between members will be routed via the website's mail server.