הבראשית של הציונות הפוליטית: החזון של הרצל והמונטיזציה של משברי פליטים
תוכנית האב של העברה, לחץ להגדלה
תוכנית האב ל"מדינה יהודית" הונחה על ידי תיאודור הרצל, מייסד התנועה הציונית, בשנת 1896. חזונו כולל יצירה של חברת חיסול/פירוק כדי להעביר (או לבצע העברה) של עושר יהודי מאירופה למדינה העתידית, כאשר פלשתינה/ארץ ישראל הייתה אחת ממספר מיקומים אפשריים באותה עת. כדי להקל על העברה זו ולהשיג את שיתוף הפעולה של האנטישמים באירופה, הרצל הציע בתעוזה כי **החברה תנוהל על ידי "אנטישמים מכובדים" בתמורה לעמלה ניכרת**.
באופן מכריע, הרצל זיהה כי משבר פליטים צריך להיות "מהונדס או מנוצל" כדי לתמרץ הן את האנטישמים באירופה והן את היהדות לתמוך בהגירה המונית למיקום שנבחר, כגון פלשתינה/ארץ ישראל או אוגנדה. אסטרטגיה זו היא מה שכונה **מסחור/מונטיזציה של משברי פליטים יהודים**.
מעבר להעברת עושר והגירה, הרצל ראה כי הצלחת המפעל תלויה ביכולתם של היהודים להשיג רוב יהודי בטריטוריה המיועדת. דרישה זו הפכה, ונותרה, **הנדבך הציוני החשוב ביותר.**
ההנחיות האסטרטגיות של תיאודור הרצל
הרצל מת כשהוא מאמין כי ישראל הייתה מוקמת באוגנדה, ולא בפלשתינה/ארץ ישראל "הריקה"הרצל סיפק הנחיות ברורות לחסידיו להצלחת המפעל:
אהבו זאת או שנאו זאת: לאון טרוצקי היה בין המעטים שחזו את סכנות מדיניות פיוס זו, אך לאזהרותיו הטו אוזן מעטים בלבד.
מסרו של היטלר למערב: אם היהודים הם אזרחים אצילים כל כך ואכפת לכם מהם, כיצד אינכם מאפשרים להם להיכנס?רדיפת היהודים על ידי הצאר הרוסי הציבה בפני הרצל משבר מוקדם מכפי שציפה. בתגובה, הוא הציע ליצור את "המדינה היהודית" באוגנדה במקום בפלשתינה/ארץ ישראל. בעוד שתוכנית אוגנדה זכתה לאישור ברוב מכריע בקונגרס הציוני ה-6, היא נכשלה לאחר מותו של הרצל ב-1905.
כן, הרצל מת כשהוא מאמין כי ישראל תוקם באוגנדה. מייסדי "המדינה היהודית" העתידית (וייצמן, בן-גוריון, ז'בוטינסקי וכו') מרדו נגד תוכנית זו, שהייתה בעלת פוטנציאל להציל מיליונים, כשהם עומדים על שלהם שפלשתינה/ארץ ישראל תהיה המיקום היחיד מסיבות בלתי ידועות. תוכנית אוגנדה גרמה לקרע עמוק ומתמשך בתוך התנועה, כשהיא משמשת כ"קנרית במכרה פחם" נבואית.
שלושה עשורים מאוחר יותר, עם עליית היטלר ב-1933, המנהיגים הציונים העמיקו את אסטרטגיית הרצל. הם ליבו בגלוי אנטישמיות כדי לעורר משבר פליטים שישמש כמנוף להביס את הספר הלבן הבריטי של 1939 ולפנות את הדרך עבור "מדינתם היהודית". דוד בן-גוריון, מייסד המדינה העתידי, טבע את המונח מנוף כדי לתאר מזימה זו, עובדה שתועדה על ידי הביוגרף הרשמי שלו, שבתי טבת.
דוד בן-גוריון חזה כי חוקי הגזע של נירנברג של הנאצים יהפכו למנוף שבסופו של דבר יקים את "המדינה היהודית", אך כיצד? לחץ על התמונה לפרטים.כדי להגביר מנוף זה, תוכנית הרצל הוצאה לפועל דרך סדרה של פעולות ציניות:
לסיכום, כך מנהיגים ציונים הפכו את הכאב והסבל היהודי למקור הון מבחינה פוליטית ופיננסית.
היסטוריה זו היא סוד גלוי בקהילות יהודיות ברחבי העולם, ועם זאת היא נותרה נושא טאבו גדול לדיון ציבורי. כל יהודי שמדיין עליה מסתכן בלהיות "מבוטל" (Canceled), גורל שפקד את ד"ר חנה ארנדט כאשר חשפה את תופעת הקאפו ב-1963. ההרהור בקריאת החקירה של יהודי אמריקה שנפסלה (Nixed) על המדיניות הציונית בשנות ה-30 וה-40 מדגיש את ההשתקה של נושא רגיש זה.
Menu
האם הבריטים היו כל כך טיפשים עד כדי להבטיח עצמאות מלאה לפלסטינים ב-1939 (שכמובן, "לא היו קיימים") בעוד ההודים חלמו על דבר כזה במשך 400 שנה?
מדוע תיאר חיים גרינברג את יהדות אמריקה כ"פושטת רגל מוסרית" בתחילת 1943?
Over 700 Oral History interviews (including 3,500+ hours of recording) can be viewed online.
Post Your Comment
*It should be NOTED that your email address won't be shared, and all communications between members will be routed via the website's mail server.