Menu
- כדי לטשטש עובדות ולסטות מהסוגיות המרכזיות של הסכסוך
- כדי להשיג סימפתיה כלל-עולמית למפעל הציוני.
בראש טקטיקות תעמולה (או דמוניזציה) אלה עומד הציטוט של שיתוף הפעולה של אל-חאג' אמין אל-חוסייני עם הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה, בעודם מטשטשים את העובדה שכנופיית הטרור שטרן (בהנהגת יצחק שמיר) פנתה לנאצים להצעת שיתוף פעולה נגד המנדט הבריטי באותה תקופה בדיוק (ישראל: היסטוריה, עמ' 111–112). ראוי לציין, כמו כן, כי האצ"ל (שנשלט בעבר על ידי מנחם בגין) תקף את מכונת המלחמה הבריטית והטיל טרור על פלסטינים בעוד השואה הייתה בעיצומה במחנות הריכוז באירופה. עובדות כאלה מוסתרות לעיתים מזומנות ומדוכאות בכוונה ברוב הקהילות היהודיות ברחבי העולם, ולמען ההגינות, יש לדון בהן.
מכתב שנשלח על ידי כנופיית שטרן המבקשת מגרמניה הנאצית ברית, 1941
קישורים קשורים
ציטוטים מפורסמים
מתנת מוסוליני לציונים: האקדמיה הימית של ביתָ"ר
חודש לאחר הפוגרום הנאצי נגד יהודי גרמניה, הידוע במפורסם כליל הבדולח, סיפק בן-גוריון נוסחה מתמטית מעניינת להצלת ילדים יהודים מגרמניה. הוא הצהיר בדצמבר 1938:
"אילו ידעתי שאפשר להציל את כל ילדי [יהודי] גרמניה על ידי העברתם לאנגליה ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל, הייתי בוחר בשני----מכיוון שעומד לפנינו לא רק החשבון של ילדים [יהודים] אלה אלא גם החשבון ההיסטורי של העם היהודי." (קורבנות צדיקים, עמ' 162)
ובדצמבר 1942, בן-גוריון (שהיה יו"ר הסוכנות היהודית) הגיב גם הוא על השואה:
"אסון יהדות אירופה אינו, בדרך ישירה, העסק שלי. . . . חורבן יהדות אירופה הוא פעמון המוות של הציונות." (קורבנות צדיקים, עמ' 162–163)
באוקטובר 1882, כתב ולדימיר דובנוב, אחד החלוצים הציונים המוקדמים ביותר בפלשתינה/ארץ ישראל, לאחיו כשהוא מנסח את מטרותיה הסופיות של התנועה הציונית:
"המטרה הסופית . . . היא, במרוצת הזמן, לתפוס את ארץ ישראל ולהחזיר ליהודים את העצמאות הפוליטית שנשללה מהם במשך אלפיים שנה אלה. . . . היהודים עוד יקומו ו, נשק ביד (אם יתרחש הצורך), יכריזו כי הם אדוני מולדתם העתיקה." (קורבנות צדיקים, עמ' 49)
"[אני] מרוצה מחלק מהארץ, אך על בסיס ההנחה לאחר שנבנה כוח חזק בעקבות הקמת המדינה--נבטל את חלוקת הארץ ונתפשט לכל ארץ ישראל." (גירוש הפלסטינים, עמ' 107, ימי הכלניות, עמ' 403)
ב-8 ביולי 1947, תיאר חיים וייצמן כיצד מרגיש היהודי הממוצע מחוסר המדינה בפני ועדת אונסקו"פ (הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני פלשתינה/ארץ ישראל) כדלקמן:
"אנו שואלים כיום: 'מהם הפולנים? מהם הצרפתים? מהם השווייצרים?' כשהדבר נשאל, כולם מצביעים על מדינה, על מוסד מסוים, על מוסד פרלמנטרי, והאדם ברחוב ידע בדיוק מה זה. יש לו דרכון.
אם אתה שואל מהו יהודי -- ובכן, הוא אדם שחייב להציע הסבר ארוך לקיומו, וכל אדם שחייב להציע הסבר לגבי מה שהוא, הוא תמיד חשוד--- ומהחשד יש רק צעד אחד לשנאה או לבוז." (ישראל: היסטוריה, עמ' 147)
הסבר זה מנסח ברהיטות כיצד מרגיש הפלסטיני הממוצע המנושל, שעבר טיהור אתני וכבוש.
טנטורה-חיפה, מאי 1948, שימו לב כיצד נשים, גברים וילדים הופרדו ממש לפני הטבח"מדוע לא קמצ'טקה, אלסקה, מקסיקו, או טקסס? יש המון ארצות ריקות. מדוע על היהודים לבחור במדינה שיש בה אוכלוסייה שאינה רוצה לקבל אותם בצורה ידידותית במיוחד; מדינה קטנה; מדינה שהוזנחה ונעזבה במשך מאות שנים? [לחצו כאן לתגובה/הפרכה למיתוס זה] נראה בלתי רגיל מצד עם מעשי וממולח כמו היהודים לשקע את מאמצם, זיעתם ודמם, חומרם, בחולות, בסלעים וביצות של פלשתינה/ארץ ישראל.
ובכן, יכולתי, אילו רציתי להיות בדחן, לומר כי זו לא הייתה אחריותנו -- לא אחריות היהודים היושבים כאן -- זו הייתה אחריותו של משה, שפעל מתוך השראה אלוהית. הוא היה יכול להביא אותנו לארצות הברית, ובמקום הירדן היה יכול להיות לנו המיסיסיפי. זו הייתה משימה קלה בהרבה. אך הוא בחר לעצור כאן. אנו עם עתיק עם היסטוריה ישישה, ואינך יכול להכחיש את ההיסטוריה שלך ולהתחיל מחדש." (ישראל: היסטוריה, עמ' 147–148)
שימוש בשואה כנשקראוי לציין כי טיעונו של וייצמן הוא קלאסי בקרב ציונים ומשמש להשגת תמיכה וסימפתיה בינלאומית לישראל ולתנועה הציונית. בדומה לכך, כאשר בן-גוריון רואיין על ידי וועדת פיל הבריטית ב-1937, הוא השתמש בתנ"ך כ"מנדט" או שטר בעלות במקרקעין עבור "העם היהודי". (ימי הכלניות, עמ' 401) מה שמתמיה פלסטינים ומוסלמים רבים הוא:
מדוע התנ"ך לא שימש "לגאול" את "הארץ המובטחת" במהלך רצח העם הצלבני בין המאות ה-11 ל-13?
בקיצור, לסכסוך הישראלי-פלסטיני יש מעט מאוד קשר לדת, והרבה מאוד קשר לגזענות של אירופה כלפי אזרחיה היהודים ולנישול הפלסטיני על ידי הישראלים. בשני צדי הסכסוך, אלוהים משמש להסחת דעת ולבלבול הסכסוך כדי להשיג רווחים פוליטיים. הסכסוך היה באותה רמת עצימות אפילו אילו שני הצדדים הלוחמים היו יהודים, נוצרים, או אפילו מוסלמים.
ב-1916 הכריז לורד בלפור (שהיה ציוני נוצרי) כי היה "ציוני" במהלך ישיבת קבינט בריטית. במפגש בין חיים וייצמן לבלפור:
"[וייצמן] פרש את טיעונו שנשנה תכופות -- כי האינטרסים הציוניים והבריטיים זהים. התנועה הציונית דיברה, אמר וייצמן, באוצר המילים של מדינאות מודרנית, אך הונעה על ידי תודעה דתית עמוקה. בלפור, בעצמו מדינאי מודרני, ראה גם הוא בציונות חלק בלתי נפרד מאמונתו הנוצרית. . . . זמן קצר לאחר מכן, הכריז בלפור בישיבת קבינט, אני ציוני." (ימי הכלניות, עמ' 41)
טנטורה-חיפה, מאי 1948, שימו לב כיצד נשים, גברים וילדים הופרדו ממש לפני הטבח"הציונות, בין אם היא צודקת או מוטעית, טובה או רעה, מושרשת במסורות עתיקות יומין, בצרכים בהווה, בתקוות בעתיד, בעלות חשיבות עמוקה הרבה יותר מהרצונות והדעות הקדומות של 700,000 הערבים שמאכלסים כעת את הארץ העתיקה." (קורבנות צדיקים, עמ' 75)
הטרגדיה של יהדות אירופה חיזקה בסופו של דבר את היישוב בדרך בלתי צפויה. באוגוסט 1937, ציין בן-גוריון כי:
"הסבל היהודי הוא גם גורם פוליטי, ומי שאומר שהיטלר הפחית את כוחנו, אינו אומר את האמת." באחת מהאירוניות האכזריות ביותר של ההיסטוריה, מילים אלה הוכחו כנבואיות. מיליוני יהודים לא הסתערו על חופי פלשתינה/ארץ ישראל, מכיוון שלא יכלו לקום מאפר מחנות המוות. אך השואה--שיא היגון היהודי-- הפכה לאותו "כוח פוליטי" שעליו דיבר בן-גוריון עוד בטרם דמיין את החורבן השיטתי של יהדות אירופה. לאחר המלחמה, הייתה השואה גורם משפיע בעוצמה בהטיית דעת הקהל העולמית לטובת הציונות, והייתה הגורם המכריע בהבסת מדיניות הספר הלבן הבריטי מ-1939 (שקרא למדינה פלסטינית דו-לאומית מאוחדת לא מאוחר מ-1949 ולעצירת העלייה היהודית). אשמה, צער וחרטה---מה שניתן לכנות המצפון הקולקטיבי של האנושות--הובילו מדינות רבות (בהתייחס לתוכנית החלוקה המוצעת של האו"ם מ-1947) להעניק לבסוף לניצולים את מה ששיכול היה להציל את הקורבנות הרבים: "מדינה יהודית"." (שבתי טבת, עמ' 196)
הערות אלה של בן-גוריון וביוגרפו (שבתי טבת) הן תזכורת עוצמתית למערב הנוצרי לכך שהפלסטינים נצלבו על חטאיהם. בעוד הגסטפו טבח באזרחיה היהודים של אירופה, שכניהם הנוצרים האירופים צפו וסייעו למכשירי המוות בהמתה בגז ובשריפת יהודי אירופה. זוועת השואה יצרה תחושת אשמה קולקטיבית בעולם המערבי שעיוורה אותם לסבל שבא על העם הפלסטיני. יש לציין כי הרוב המכריע של העם הפלסטיני, כמעט 10 מיליון איש, נושלו ועברו טיהור אתני מבתיהם, חוותיהם ועסקיהם. מנקודת מבטם של הפלסטינים, העולם המערבי יצר שתי בעיות אם לא יותר:
הראשונה הייתה חורבן מרבית הקהילה היהודית באירופה, ו-
השנייה היא סיוע בנישול הקולקטיבי ובטיהור האתני של העם הפלסטיני.
באירוניה, מה שנקרא "העולם התרבותי" השטיח שני עמים חנונים למצב מתמיד של מלחמה לדורות לבוא. ובמקום לפתור בעיה אחת, הם יצרו רבות!טנטורה-חיפה, מאי 1948, שימו לב כיצד נשים, גברים וילדים הופרדו ממש לפני הטבח
במרץ 1944 נשיא ארצות הברית, פרנקלין ד' רוזוולט (תיאר את עצמו כציוני ליוסף סטלין ב-1945), הבטיח ליהודים תמיכה אמריקאית מלאה בהקמת "בית לאומי יהודי" והדגיש את סימפתייתו למצוקתם באירופה, הוא אמר:
"צדק מלא ייעשה [לאחר המלחמה] עם אלה המבקשים בית לאומי יהודי, שעבורו לממשלתנו ולעם האמריקאי הייתה תמיד הסימפתיה העמוקה ביותר וכיום יותר מתמיד לאור המצוקה הטרגית של מאות אלפי פליטים יהודים חסרי בית." (קורבנות צדיקים, עמ' 171)
בן-גוריון פנה לעשות דמוניזציה לערבים על ידי השוואתם לנאצים, דבר המהווה טקטיקה נפוצה של ישראלים וציונים לנצל את רגשות האוהדים במערב עם אלה שסבלו בשואה ואת רגשותיהן של קהילות יהודיות רבות. ב-8 באוגוסט 1947, הוא אמר לוועד הפועל הציוני בציריך:
"מטרת התקפות הערבים על הציונות אינה שוד, טרור, או עצירת צמיחתו של המפעל הציוני, אלא החורבן המוחלט של היישוב [הקהילה היהודית בפלשתינה/ארץ ישראל לפני מאי 1948]. אין אלה יריבים פוליטיים שיעמדו לפנינו, אלא תלמידיו ומוריו של היטלר, הטוענים שיש רק דרך אחת לפתור את הבעיה היהודית, דרך אחת בלבד--- השמדה מוחלטת." (שמחה פלאפן, עמ' 98)
השרה א': ספינה באורך 190 רגל ובמשקל 750 טון ששימשה כספינת אימונים של האקדמיה הימית של ביתָ"ר באיטליה הפשיסטית
"אכן, ההיסטוריה חוזרת על עצמה בכל מה שנוגע שטבע האדם. בדברי הימים שלנו זה צוין פשוט ובגלוי ללא מעקפים: 'וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם' (ביזה מקודשת) (יהושע ז':א'). בעודכם נוסעים בארץ כיום, בערים ובמקומות שיושבו על ידי עולים חדשים וחיילים משוחררים בעודכם צופים בחוקים התוססים ...שמחתכם מעורבת בעצב, עצב של צל עכן, שלקח מן החרם." (1949, הישראלים הראשונים, עמ' 71)
זמן קצר לאחר שמנחם בגין ומפלגת הליכוד ניצחו בבחירות בישראל ב-1977, צוינה מדיניות החוץ של הממשלה כדלקמן:
"לעם היהודי יש זכות בלתי ניתנת לתערער, נצחית והיסטורית על ארץ ישראל [כולל הגדה המערבית ורצועת עזה], נחלת אבותיהם," והתחייבה לבנות התנחלויות יהודיות בלעדיות כפריות ועירוניות בגדה המערבית וברצועת עזה." (קיר הברזל, עמ' 354–355) זהו טיעון ציוני טיפוסי שבו התנ"ך או "דבר האלוהים" משמש להשגת מטרות פוליטיות.
בעוד מנחם בגין ניהל משא ומתן עם מצרים על המעמד הסופי של הגדה המערבית ורצועת עזה, הוא הציג את הסיבה הבאה לכך שישראל אינה יכולה לסגת מאזורים אלה:
"ישראל לא תעביר את יהודה, שומרון וחבל עזה לשום סמכות ריבונית זרה, [בגלל] הזכות ההיסטורית של אומתנו על ארץ זו, [ו]צורכי ביטחוננו הלאומי, התובעים יכולת להגן על מדינתנו ועל חיי אזרחינו." (קיר הברזל, עמ' 356)
טנטורה-חיפה, מאי 1948, שימו לב כיצד נשים, גברים וילדים הופרדו ממש לפני הטבח. שימו לב גם כיצד האו"ם והצלב האדום סייעו לפשעים; לא רק שהיו עדים להם ולא אמרו מילה; הם גם סייעו בהעברת הפליטים שטולכרם וג'נין
שוב השתמש מנחם בגין בשואה כהצדקה לפלישה ללבנון. ב-5 ביוני 1982 אמר לקבינט הישראלי:
"שעת ההכרעה הגיעה. אתם יודעים מה עשיתי, ומה כולנו עשינו, כדי למנוע מלחמה ושכול. אך גורלנו הוא שבארץ ישראל אין מנוס מלחימה ברוח של הקרבה עצמית. הקישו לי, החלופה ללחימה היא טרבלינקה, והחלטנו שלא יתרחשו עוד טרבלינקות. זהו הרגע שבו יש לקבל בחירה אמיצה. הטרוריסטים הפליליים והעולם חייבים לדעת כי לעם היהודי יש זכות להגנה עצמית, בדיוק כמו לכל עם אחר" (קיר הברזל, עמ' 404–405).
כמעט 18 שנים מאוחר יותר, נאלץ צבא ישראל לסגת מלבנון לאחר שרצח מעל 20,000 אזרחים לבנונים ופלסטינים. ההבדל היחיד בין טרבלינקה הישנה והחדשה הוא שבטרבלינקה החדשה היו אלה אזרחים לבנונים ופלסטינים שנרצחו, ולא יהודים אירופאים
כאשר הנשיא האמריקאי רונלד רייגן איים לבחון מחדש את יחסי ארצות הברית-ישראל בשל הפצצות השטיח הבלתי הבחנה על ביירות ב-1982, שוב השתמש ראש הממשלה של "המדינה היהודית" בשואה כדי להשתיק את מבקריו, מנחם בגין כתב לנשיא רייגן:
"כעת מותר לי לומר לך, מר הנשיא היקר, כיצד אני מרגיש בימים אלה כשאני פונה לבורא נפשי בתודה עמוקה. אני מרגיש כראש ממשלה המוסמך להנחות צבא אמיץ העומד מול ברלין שבה בין אזרחים חנונים, היטלר ועוזריו מסתתרים בבונקר עמוק מתחת לפני השטח. הדור שלי, רון היקר, שנשבע על מזבח אלוהים שכל המכריז על כוונתו להרוס את המדינה היהודית או את העם היהודי, או את שניהם, חותם את גורלו, כך שמה שאירע פעם לפי הנחיה מברלין---עם או בלי מרכאות--- לעולם לא יתרחש שוב" (קיר הברזל, עמ' 404–405).
אם פלסטינים הרגישו שישראל הוקמה על בסיס חורבן וגזל בתיהם, חוותיהם, עסקיהם, נמליהם, בנקיהם וכו', האם היה זה מוצדק לציין את זכרונות סברה ושתילה כדי להצדיק הפצצת שטיח של תל אביב?
טנטורה-חיפה, מאי 1948, שימו לב כיצד נשים, גברים וילדים הופרדו ממש לפני הטבח
בתגובה לציטוט של בגין, כתב עמוס עוז לבגין מכתב שפורסם ב-21 ביוני 1982:
"אבל מר ראש הממשלה . . . . היטלר מת לפני 37 שנים. . . . היטלר אינו מסתתר בנבטיה, צידון, או ביירות. הוא מת ונשרף." (קורבנות צדיקים, עמ' 514)
ובתגובה למכתבו של עוז, ד"ר הרצל רוזנבלום, עורך העיתון היומי הפופולרי ביותר בישראל, ידיעות אחרונות, השיב ב-2 ביולי 1982:
"ערפאת, אילו היה חזק יותר, היה עושה לנו דברים שהיטלר מעולם לא חלם עליהם. . . . היטלר הרג אותנו באיפוק מדוד. . . . אם ערפאת היה מגיע לשלטון, הוא לא היה משתעשע עם דברים קטנים כאלה. הוא יכרות את ראשי ילדינו בזעקה ובאור יום מלא ויאנוס את נשינו בטרם יקרע אותן לגזרים וישליך אותנו מכל הגגות ויפשוט את עורנו כפי שעושים נמרים רעבים בג'ונגל. . . ללא הסדר המפורסם של הגרמנים. . . . היטלר הוא חתלתול לעומת מה שערפאת יביא עלינו." (קורבנות צדיקים, עמ' 514–515) פחד עצמי מושרה זה גורם לישראלים רבים להאמין בתעמולה של עצמם, וזוהי אמונה נפוצה כי "הערבים ידחפו את היהודים הישראלים לים", לחצו כאן לקרוא את תגובתנו.
ההתייחסות לשואה משמשת ומנוצלת לרעה לעיתים מזומנות על ידי מנהיגים ישראלים רבים להצדקת תוקפנות, פלישה, וגזלת זכויות של אנשים אחרים. כאשר הנשיא רייגן שלח מכתב למנחם בגין המגנה את ההתקפה על הכור הגרעיני האזרחי העיראקי ביוני 1981, מנחם בגין השיב במכתב רצוף התייחסויות לשואה, הוא כתב:
"מיליון וחצי ילדים הורעלו בגז ציקלון במהלך השואה. כעת ילדי ישראל עמדו להיות מורעלים ברדיואקטיביות. במשך שנתיים חיינו בצל הסכנה הממתינה לישראל מהכור הגרעיני בעיראק. זו הייתה יכולה להיות שואה חדשה. הדבר נמנע בזכות גבורת טייסנו שאנו חייבים להם כל כך הרבה." (קיר הברזל, עמ' 387)
פליטים יהודים אירופאים נרדפים התיישבו באל-טנטורה במשך עשור בטרם נהרסה
בספרו על גורל יהדות אירופה בפני הוועדה المיוחדת של האו"ם לענייני פלשתינה (אונסקו"פ) ב-1947, ציין בן-גוריון כי בסקר גאלופ שנערך לאחרונה באזור האמריקאי של גרמניה, 14 אחוז מהגרמנים שנשאלו גינו את הטבח של היטלר ביהודים, 26 אחוז היו "ניטרליים", ו-60 אחוז אישרו את ההריגות. בן-גוריון אמר:
"היהודים אינם רוצים להישאר היכן שהם. הם רוצים להשיב את כבודם האנושי, את מולדתם, הם רוצים איחוד מחדש עם קרוביהם בפלשתינה/ארץ ישראל לאחר שאיבדו את יקיריהם הקרובים ביותר. עבורם ארצות הולדתם הן בית עלמין לעמם. הם אינם רוצים לחזור לשם ואינם יכולים." (ישראל: היסטוריה, עמ' 147).
בשינוי קל, תיאורו של בן-גוריון מנסח ברהיטות את מצוקתם של 8.2 מיליון פלסטינים במחנות פליטים, תחת כיבוש, וברחבי העולם.
יום אחד לאחר הצבעת האו"ם לחלוקת פלשתינה/ארץ ישראל, הכריז מנחם בגין, מפקד האצ"ל וראש ממשלתה העתידי של ישראל בין 1977 ל-1983:
"חלוקת פלשתינה/ארץ ישראל אינה חוקית. היא מעולם לא תוכר .... ירושלים הייתה ותהיה לנצח בירתנו. ארץ ישראל תוחזר לעם ישראל. כולה. ולנצח." (קיר הברזל עמ' 25)
במברק ששלח לחטיבה 7 בעקבות כיבוש שארם א-שייח' בסיני ב-29 באוקטובר 1956, כתב בן-גוריון:
"יוטבתה, או טיראן, עד לפני ארבע עשרה מאות שנה הייתה חלק מהמדינה היהודית העצמאית, נחזור להיות חלק מהמלכות השלישית של ישראל." בנאומו בכנסת הישראלית ב-7 בנובמבר 1956 הוא רמז שישראל תכננה לספח את כל חצי האי סיני כמו גם את מיצרי טיראן (הקצה הדרומי-מזרחי של חצי האי סיני בצד האסיאתי)"(קיר הברזל, עמ' 179).
אין זו הפעם הראשונה, וגם לא הפעם האחרונה, שמנהיג ישראלי משתמש בתנ"ך להצדקת פשעי מלחמה, טיהור אתני, וכיבוש.
טנטורה-חיפה, מאי 1948, שימו לב כיצד נשים, גברים וילדים הופרדו ממש לפני הטבח
ממש לפני מותו של ז'בוטינסקי ב-1940, הצדיק זאב ז'בוטינסקי "טרנספר" של העם הפלסטיני אל מחוץ לבתיהם כדלקמן:
"העולם התרגל לרעיון של הגירות המוניות וחיבב אותן." מאוחר יותר הוסיף, "היטלר--- ככל שהוא מאוס עלינו---נתן לרעיון זה שם טוב בעולם." (ימי הכלניות, עמ' 407)
באירוניה, יהודי בקליבר של ז'בוטינסקי השתמש באדולף היטלר כתקדים ל"טרנספר" העם הפלסטיני אל מחוץ לבתיהם. יש לציין כי זוועת הגירוש בכפייה ("טרנספר") הייתה בין האישומים נגד אדולף אייכמן, אחד מאדריכלי השואה הנאצית. השאלה המתבקשת היא:
האם אין זו אנטישמיות אם שאינו יהודי (גולם) משתמש בהיטלר כדוגמה כדי לטעון טענה?
ב-22 במרץ 1945 מדינות ערב, זמן קצר לאחר פגישה של הליגה הערבית, פרסמו את "פרוטוקול אלכסנדריה" שבו צוין:
"זכויות הערבים [של פלשתינה/ארץ ישראל] אינן יכולות להיפגע מבלי לפגוע בשלום וביציבות בעולם הערבי. . . [מדינות ערב היו] אינן פחותות מאף אחד בצער על התלאות שנגרמו ליהודי אירופה. . . . אך אין לבלבל את שאלת היהודים הללו עם הציונות, שכן לא יכול להיות עול ותוקפנות גדולים יותר מאשר לפתור את בעיית יהודי אירופה על ידי . . . גרימת עול לערבים הפלסטינים." (קורבנות צדיקים, עמ' 172)
Over 700 Oral History interviews (including 3,500+ hours of recording) can be viewed online.
Post Your Comment
*It should be NOTED that your email address won't be shared, and all communications between members will be routed via the website's mail server.