Haavara FAQs: ההשפעה של הספר הלבן הבריטי מ-1939 על הסכסוך הישראלי-פלסטיני והשלכותיו

מבוא

בין השנים 1936 ל-1939, העם הפלסטיני החל אחד המאבקים האנטי-קולוניאליים הגדולים באותה תקופה במה שהתפרסם כהמרד הערבי הגדול של 1936, והוא הוצת בעקבות העלייה בהגירה היהודית לארצם. הפלסטינים, כמו כל העמים הילידים המנוצלים קולוניאלית, חששו מהחלפה ונישול מיידיים, שהתפרסמו מאוחר יותר כנכבה. בתמורה לסיום המרד ולתמיכה ערבית במהלך מלחמת העולם השנייה, הבריטים הסכימו להטיל מגבלות חמורות על הגירה יהודית עתידית בהתבסס על הספר הלבן של 1939 (שביטל למעשה את הצהרת בלפור). כך, מהתחלה, העם הילידי (שהיווה מעל 90% מהאזרחים ועד עצם היום הזה עדיין מחזיק בבעלות על 94% מהאדמות) הבהיר כי אלו שזוממים להחליף אותו אינם רצויים מעולם. בנוסף לכך, המעצמה הכובשת הקולוניאלית, בריטניה הגדולה, הבטיחה לפלסטינים עצמאות מלאה לאחר סיום המלחמה. הניתוח שלנו ממשיך מתחת לתמונה.

ללא בושה, הרוב המכריע של יהדות העולם פוסל את העובדה הברורה שקיימת אומה פלסטינית על ידי עמידה על כך שפלסטין מעולם לא הייתה אומה, אף על פי שהמבנה האנושי של מדינת הלאום הוא המצאה חדשה (החלה בעיקר לאחר המהפכה הצרפתית). מאידך, שיטת המנדט שהוקמה על ידי חבר הלאומים ב-1922 כבר סיווגה את פלסטין כמנדט מסוג A, לצד עיראק, סוריה ולבנון, אשר נחשבו מתקדמות מספיק כדי להיות "מוכרות באופן זמני" כאומות עצמאיות, בכפוף למינהל זמני.

כיצד ניתן היה להביס את הספר הלבן?

דוד בן-גוריון חזה שחוקי הגזע בנירנברג של הנאצים יהפכו למנוף שבסופו של דבר יקים את "המדינה היהודית", אך כיצד? לחצו על התמונה לפרטים

הדבר מסביר מדוע ציונים מכל הגוונים הפכו את הבסת הספר הלבן לעדיפות העליונה שלהם, וכדי שזה יקרה, היהודים היו חייבים להפוך לרוב בכל אמצעי אפשרי. אך כיצד יכלו הציונים לכוון את יהודי אירופה לפלסטין? פשוט, תיאודור הרצל סיפק את התוכנית שלושה עשורים קודם לכן בשלהי המאה ה-19:

1) ללבלב ולנצל משברי פליטים יהודים עד תום,

2) ללבלב וללבות אנטישמיות במקומות שבהם היא לא הייתה קיימת, ו-

3) לסגור כל יציאה מעשית אלא אם כן פלסטין הייתה היעד היחיד.

זהו המנוף שבאמצעותו ניתן היה לבנות את "המדינה היהודית" בזמן שיא.

דוקטרינת המנוף של בן-גוריון

מסר של היטלר למערב: אם יהודים הם אזרחים כל כך אצילים ואיכפת לכם מהם, איך זה שאתם לא מכניסים אותם?

בקליפת אגוז, מנהיגים ציונים עבדו במרץ רב כדי לסגור את כל החלונות בבית בוער, והם השאירו יציאה אחת (פלסטין) עבור יהודי אירופה כדי למקסם את רווחיהם הפוליטיים להבסת הספר הלבן של 1939. למעשה, דוד בן-גוריון התייחס לתהליך כזה כאל המנוף שיקים את "המדינה היהודית". באירוניה, בן-גוריון נהג להתייחס להצלת יהודים מחוץ לפלסטין כדומה יותר ל"רפואת אלילים"! בשפה פשוטה, אותם יהודים שהצילו את עצמם במדינות אחרות מלבד פלסטין היו נדונו לכלייה מכל מקום; לפיכך, זה היה בזבוז משאבים וכסף. כפי שיווכח בקרוב למטה, מנהיגים ציונים דאגו לכך שליהודי אירופה נותרו שתי אפשרויות: או לעשות עלייה לפלסטין כדי להצטרף ליישוב או ללכת לאושוויץ, והפעילו שדולה בקדחתנות בטירוף נגד כל חלופה שלישית מעשית. למרבה הצער, מדיניות אכזרית זו המשיכה אפילו לאחר שתמה מלחמת העולם השנייה במחנות העקורים. רק למקרה שאתם חושבים שהאפיון שלנו מוגזם, חכו שתקראו זאת מפי בן-גוריון עצמו כאשר השואה הייתה בראשיתה:

מנוף האסון: פאטריה, בן-גוריון, ותורת הממלכתיות המקריבה

בועידת בילטמור במאי 1942 אמר בן-גוריון: "המשמעות של שתי הספינות הללו [פאטריה וסטרומה -- שתיהן הוטבעו במהלך מלחמת העולם השנייה עם פליטים יהודים על סיפונן] היא פשוטה: ארץ ישראל או מוות-- וברגע שתסתיים המלחמה, ספינות רבות כמאלה יזרמו לארץ ישראל." (בית-צבי, עמ' 259)

[שתי נקודות חשובות שיש לזכור:

א) כשבן-גוריון אמר הצהרה זו, הוא ידע שפאטריה הוטבעה על ידי ההגנה בהתבסס על הוראותיו של משה שרת בנובמבר 1940 (כמעט 16 חודשים קודם לכן). זה כשלעצמו היה מעיד מאוד.

ב) הרוב המכריע של יהדות אירופה לאחר שתמה מלחמת העולם השנייה היגר ליבשת אמריקה והעדיף לחיות לצד הגויים אפילו לאחר שפלסטין רוקנה מעמה.]

ג'ון פ' קנדי אמר זאת על הצד הטוב ביותר ב-1939: פלסטין בקושי הייתה של בריטניה כדי לחלק אותה

לפיכך, בפועל, ציונים הוציאו לפועל את נאום השטנה האנטישמי הידוע לשמצה של דוד בן-גוריון עד תום כדי להגדיל את המנוף הפוליטי שלהם, אותו ניסח חודש לאחר פוגרום ליל הבדולח. אנו מאמינים ששווה לצפות בפיטר ברגסון במשך שתי דקות וחצי מדבר על מצעד הרבנים בסתיו 1943 (המחאה היחידה של יהודים בוושינגטון הבירה במהלך מלחמת העולם השנייה), המכשולים שבהם נתקלו מצד הציונים (שאותם כינה "מקלות בגלגלים"), כיצד בחורי ברגסון הפעילו שדולה כדי להציל את יהודי אירופה בקונגרס האמריקאי, וחשוב מכל, כיצד הציונים נלחמו בקבוצתו בשיניים ובציפורניים מכיוון שהם לא דגלו בהצלת יהודי אירופה רק לפלסטין. הקפידו לצפות במר ברגסון עד השנייה האחרונה וזכרו כי זה קרה כשהמיליון וחצי האחרונים עוד היו בחיים:

מדוע הציונים היו נגד הצלה?

גבורה מזויפת: אבא, מה עשית במהלך השואה כשהיית בפלסטין?

הקורא הפיקח עשוי לשאול: מדוע מנהיגים ציונים הוציאו לפועל דבר כזה בשיא האסון? ובכן, הנה מנהיגים אמריקאים וציונים (הרב סטיבן וייז ונחום גולדמן) מנסחים זאת באנגלית פשוטה במאי 1943:

איננו יכולים ללחוץ על כפתור היטלר ועל כפתור הבריטים ופלסטין [הבסת הספר הלבן של 1939] באותו הזמן בדיוק! (ניו יורק טיימס, 18 באפריל 1982: יהודי אמריקה והשואה מאת לוסי ס' דווידוביץ'). נחום גולדמן היה ידוע כמי שאמר משהו דומה (ראו Abandonment Of The Jews מאת דיוויד ס' ויימן, עמ' 176).

גם קסטנר הציל חיים: כיצד הצדקת הסכם ההעברה בדיעבד אינה דומה להגנתו של קסטנר על מה שארע ברכבתו המפורסמת, אך בקנה מידה גדול בהרבה? גם קסטנר הציל חיים!

כולם ידעו כי אין מספיק משאבים וקיבולת להילחם בהיטלר ובספר הלבן של 1939 בו-זמנית, ואחד מהם היה חייב לוותר. מנהיגים ציונים ידעו היטב שהדרך היחידה להביס את הספר הלבן הייתה על ידי הכוונת הפליטים היהודים רק לפלסטין. זו הסיבה שהם היו מקובעים על פלסטין כהיעד היחיד עבור פליטים יהודים. בתהליך זה, יהודי אירופה הושארו חסרי אונים, ובן-גוריון קיבל את המנוף שלו שהקים את מדינתו. לעומק, עסקנו בנושא זה בסעיף אחר.