דוד בן-גוריון חזה כי חוקי הגזע של נירנברג של הנאצים יהפכו למנוף שבסופו של דבר יקים את "המדינה היהודית", אך כיצד? לחץ על התמונה לפרטיםגישתו של דוד בן-גוריון למשברי פליטים יהודים, כפי שניסח אותה בעצמו ותועדה על ידי הביוגרף הרשמי שלו, שבתי טבת, ניצלה את סבלם של יהודי אירופה כ"מנוף" להשגת רוב יהודי בפלשתינה/ארץ ישראל, כשהיא סוללת את הדרך להקמת "המדינה היהודית". פרופסור אביבה חלמיש תיארה באופן דומה אסטרטגיה זו של "ניצול הכאב והסבל היהודי". נדהמנו לגלות כי הטרמינולוגיה המדויקת של בן-גוריון, "מנוף", צוטטה על ידי פרופ' חלמיש. תגלית זו באה לאחר לבחינת הביוגרפיה של טבת, "קנאת דוד", ראו עמודים 852, 854, ו-848, פרק שנקרא באופן מביע דברים "האסון ככוח".
מדוע תיאר חיים גרינברג את יהדות אמריקה כ"פושטת רגל מוסרית" בתחילת 1943?נקודות מפתח בנוגע לדוקטרינה זו:
- ניסוח: בן-גוריון הציג בבירור תוכנית זו --של מסחור/מונטיזציה של הסבל היהודי-- בשלהי 1938, חודש לאחר פוגרום ליל הבדולח.
- זלזול בהצלה: בן-גוריון וסביבתו מעולם לא חזרו בהם מנאום שטנה אנטישמי זה, שבעקבותיו נישא מנואמו הידוע לשמצה של היטלר ברייכסטאג (בהפרש של פחות מ-60 יום). יתרה מזאת, בן-גוריון חזר על "דוקטרינת המנוף" זו ב-25 באוקטובר 1942, במהלך הדיונים על "תוכנית המיליון" בעיצומו של האסון (ראו עמוד 20).
- יישום המדיניות: נאום השטנה של בן-גוריון תורגם למדיניות במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר אסון הפאטריה שימש כדוגמה מוקדמת מצמררת ("הקנרית במכרה הפחם"). על בן-גוריון דווח כי היה "מנותק לחלוטין" בנוגע למאמצי ההצלה, כשהוא רואה ב"הצלה" בעלת קונוטציות שליליות עבור הציונים, דבר המסביר את התקציב הזעום שהוקצה למאמצים אלה. התיעוד של טבת מראה למעשה "כלום" הרלוונטי להצלת יהודים.
- אימוץ נרחב: "דוקטרינת המנוף" אומצה על ידי הרוב המכריע של הציונים. מנחם בגין, למשל, הניא את קבוצת ברגסון ב-1943 מלהתמקד בהצלה כללית של יהודי אירופה, כשהוא דוגל בהתמקדות באמצעות ארץ ישראל בלבד (כלומר, המדינה תחילה).
- הכרה היסטורית: אפילו אינטלקטואלים יהודים חילונים הכירו בכוחה של אסטרטגיה זו. חנה ארנדט, ב-1946 (שנתיים לפני הנכבה), הכירה ב"מנוף" של בן-גוריון והשוותה אותו לכוח קיטור המניע קטר. היא גם השוותה בין הציונות לבין התנועה המשיחית ההרסנית של שבתי צבי.
- נחקר, ואז נפסל: יהדות אמריקה חקרה נושאים אלה בתחילת 1983, אך החקירה "נפסלה" במהירות.
- במחנות העקורים: באופן מדאיג, מדיניות זו נמשכה לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה והשפיעה על מחנות העקורים (DP).
- עמדות דומות: מנהיגים ציונים בולטים אחרים החזיקו בעמדות דומות, כולל דן קורצמן, ביוגרף נוסף של בן-גוריון, וד"ר חיים וייצמן, שכתב דבר דומה מעט לפני ועידת אוויאן ב-1938.
גבורה מזויפת: הבריגדה היהודית, איטליה אפריל - 1945: הגיבור המתחזה, ראו אותי מפציץ נאצים. אנו תמהים: האם תמונות סלפי דומות צולמו במטחנת הבשר של אל-עלמיין?ככל שאנו חוקרים יותר את המדיניות והפעולות הציוניות בשנות ה-30 וה-40, אנו מוצאים זלזול אמיתי ורב יותר ביהדות התפוצות. לא היו אלה הערות כועסות ומבודדות, אלא מדיניות שיושמה בעוד היהודים עמדו בפני השמדה.
דמיינו את המחאה העולמית אילו פרנקלין ד' רוזוולט או וינסטון צ'רצ'יל היו משתמשים בשפה כזו --מונחים כמו "מנוף" או "עצי הסקה"-- כדי לתאר מינוף של סבל וכאב יהודי עבור מטרותיהם הפוליטיות. תנו לזה לשקוע למשך דקה, ודמיינו מה היהודים היו עושים להם. אנו תמהים: האם מופתי ירושלים חאג' אמין אל-חוסייני היה משתמש בשפה כזו? טיפלנו בכך בפרק אחר אם אכפת לכם!
היהודים, מעל לכל עם, חייבים להטות אוזן ללקחים היסטוריים אלה כדי למנוע את הישנותם. מאושוויץ ועד עזה, ניתן למתוח קו ישר! עצוב לראות כי כעת בדיעבד, אנו יכולים לראות בבירור כי הדבר היה צפוי, והמנוף של בן-גוריון טרם הסתיים.




Post Your Comment
*It should be NOTED that your email address won't be shared, and all communications between members will be routed via the website's mail server.