תיאודור הרצל חזה "מדינה יהודית" דרך ניצול מחושב של משברי פליטים יהודים עתידיים, אסטרטגיה שהכין את חסידיו להמתין לה בסבלנות כ"מנוף" מכריע. ניתן היה "למסחר" (להפוך להון) משבר זה מבחינה פיננסית ופוליטית כדי לקדם את הקמת המדינה. הרצל התחרט על הזדמנויות שהוחמצו במהלך משברי פליטים קודמים בשנות ה-80 של המאה ה-19. ואולם, המשבר הגיע מוקדם מכפי שציפה -- שנה אחת בלבד לפני מותו ב-1903 -- מה שעורר את דחיפתו הנואשת ל"תוכנית אוגנדה" (שאושרה בקונגרס הציוני ה-6) כדי להציל יהודים רבים ככל האפשר.
מסרו של היטלר לעם הבריטי והאמריקאי: אם היהודים הם אזרחים אצילים כל כך ואכפת לכם מהם, כיצד אינכם מאפשרים להם להיכנס?"תוכנית אוגנדה" עוררה זעם עז בקרב מייסדי מדינת ישראל העתידית, כולל וייצמן, בן-גוריון וז'בוטינסקי, שהצליחו לבטל את התוכנית לאחר מותו של הרצל ב-1905. מסיבות שנותרו "בלתי ידועות", ציונים נוקשים אלה היו "נחושים" שהגירת היהודים צריכה להיות מופנית "אך ורק" לפלשתינה/ארץ ישראל, באופן בלתי תלוי לחלוטין בסכנות שעמדו בפני יהדות אירופה באותה עת. בפרק אחר, ניסינו לעסוק בנושא זה בהרחבה.
כשהיטלר עלה לשלטון בתחילת 1933, דוד בן-גוריון ועמיתיו זיהו זאת כרגע שהרצל ניבא -- ההזדמנות לתפוס את "המנוף". הם הבינו כי כישלון בניצול משבר זה מיידית יוביל ל"הרס עצמי" של הציונות. חיוני לזכור כי הסוכנות היהודית הייתה כמעט פושטת רגל במהלך השפל הגדול; ללא הסכם העברה של היטלר, מפעלי הציונות היו מפורקים/מנוזלים עד אמצע שנות ה-30. כתוצאה מכך, הם ליבו אנטישמיות כאשר מאמציו של היטלר להוציא יהודים נתפסו כאיטיים מדי, בייחוד בעקבות הפוגרומים המפורסמים של שנות ה-30.
הגעת קינדר-טרנספורט, פברואר-ינואר 1939: כיצד הגיבו מנהיגים ציונים כאשר אזרחים בריטים הצילו 10,000 ילדים יהודים גרמנים לאחר פוגרום ליל הבדולח?בהקשר זה, מן הראוי לצטט את דן קורצמן, הביוגרף של בן-גוריון, מתוך בן גוריון: נביא האש (1983). לקראת ועידת אוויאן בקיץ 1938, בן-גוריון הנחה במפורש את מעגלו הפנימי, כולל התקשורת של היישוב, להישאר בשתיקה בנוגע לרדיפת היהודים. השאלה היא: מדוע? הפיסקאות הבאות יחשפו את התשובה. הציונים הוכיחו את עצמם כמאסטרים של תעמולה ומניפולציה של נרטיבים. החלטתם להשתיק ולמזער את החדשות על רדיפת היהודים, כפי שנראה כאן, הייתה תמרור אזהרה מוקדם. אסטרטגיה זו יושמה מאוחר יותר בקנה מידה גדול בהרבה במהלך השואה, לא רק בפלשתינה/ארץ ישראל אלא גם בארצות הברית:
גבורה מזויפת: אבא, מה עשית במהלך השואה בזמן שהיית בפלשתינה/ארץ ישראל?ליהודים יכול היה להיות רק יעד אחד - ארץ ישראל. לכן ביוני 1938, זמן קצר לפני שנציגי בעלות הברית נפגשו באוויאן, צרפת, כדי לבקש דרכים להצלת יהודים, בן-גוריון הביע בגלוי את דאגתו בפני חבריו בהנהלת הסוכנות היהודית. הוא "לא ידע אם ועידת [אוויאן] תפתח את שערי מדינות אחרות [או, חס וחלילה]. . . . אבל אני חושש [שזה] עלול לגרום נזק עצום לארץ ישראל ולציונות . . . . משימתנו העיקרית היא לצמצם את הנזק, הסכנה והאסון [בן-גוריון התייחס לפגיעה ביישוב; הוא לא התייחס לפגיעה ביהדות התפוצות; זה היה המנוף שלו] . . . וככל שנדגיש יותר את המצוקה הנוראה של המוני היהודים בגרמניה, פולין ורומניה, כך נגרום לנזק רב יותר." אז שתקו, נהג בן-גוריון להזהיר את חבריו. . . . ובשתיקה . . . ועידת [אוויאן] נכשלה. (ראו ניו יורק טיימס -- 12 ביוני 1987)
[חיים וייצמן נודע כמי שאמר דבר דומה בסמוך לאותה תקופה ממש, בטרם כונסה ועידת אוויאן.]
קסטנר הציל חיים גם כן: כיצד הצדקת הסכם העברה בדיעבד אינה דומה להגנתו של רודולף קסטנר על מה שהתרחש ברכבת המפורסמת שלו, אך בקנה מידה גדול בהרבה? נוסעי רכבת קסטנר בדרכם לשווייץ, 1944בלשון העם, בן-גוריון היה מודאג מאוד מכך שהדגשת רדיפת היהודים תזעיק את התקשורת והציבור לנקודה שעלולה לאלץ מדינות (כמו צרפת ואחרות) לפתוח את שעריהן (חס וחלילה); ובכך לפגוע ביישוב בתהליך. כן, קראת נכון. הצלת יהודים בצרפת ובמדינות אחרות הייתה מזיקה ליישוב; לפיכך, יש לשתוק על כך, אחרת הציונות תהיה אבודה.
עתה, האם אתה מבין מדוע למילה הצלה היו עבור הציונים קונוטציות שליליות במהלך שנות ה-30 וה-40? עבור הציונים, הצלת יהודים פירושה היה אסון (בלשונו של בן-גוריון) לציונות! עכשיו תן לזה לשקוע למשך דקה, ושאל את עצמך: כיצד 7/8 מתקציב ההצלה הוסטו? התשובה פשוטה: זה היה טוב לציונות! שאלה נוספת: מתי אנטישמיות לא הייתה מעולה לציונות? התשובה שוב פשוטה: מעולם לא! מה אם שישת המיליונים היו ניצולים? כיצד הדבר היה משפיע על המפעל הציוני? ובכן, הנה תשובתנו המפורטת.
דוד בן-גוריון חזה כי חוקי הגזע של נירנברג של הנאצים יהפכו למנוף שבסופו של דבר יקים את "המדינה היהודית", אך כיצד? לחץ על התמונה לפרטים כפי שנגלה שוב בקרוב, תוכנית ה"מנוף" של בן-גוריון שלפני מלחמת העולם השנייה הוצאה לפועל במלואה בעיצומו של האסון (בחנו את מקרה אסון הפאטריה). עצוב לראות כי בגידת הציונים נמשכה במחנות העקורים (DP) לאחר שהסתיימה המלחמת. במהלך משבר הפליטים במחנות העקורים (שמונה שנים לאחר אוויאן), נודע כי בן-גוריון אמר דבר דומה. הוא היה מודאג מכך שהעם האמריקאי יתרכך ויפתחו את שעריהם לפליטים יהודים, חס וחלילה, כמובן. (ראו ישראל בדעתו של האמריקאי מאת פיטר גרוס, עמ' 210). עבור רבים המכירים ציונים, אין זו הפתעה כלל; בגידת הציונים הייתה ועדיין הינה סוד גלוי בקהילות היהודיות.
ככל שמשבר הפליטים הסלים, בפועל, מנהיגי הציונות הותירו את יהודי אירופה עם שתי אפשרויות: או שהם יעשו עלייה לפלשתינה/ארץ ישראל או אושוויץ, ופעלו כשדלנים נמרצים נגד כל חלופה שלישית. רק במקרה שאתם חושבים שהאפיון שלנו מוגזם, המתינו עד שתקראו זאת מפי בן-גוריון עצמו כאשר השואה הייתה בראשיתה:
בועידת בילטמור במאי 1942 אמר בן-גוריון: "המשמעות של שתי ספינות אלה [הפאטריה והסטרומה -- שתיהן הוטבעו במהלך מלחמת העולם השנייה עם פליטים יהודים על סיפונן] היא פשוטה: ארץ-ישראל או מוות -- וברגע שתסתיים המלחמה, ספינות רבות כאל יזרמו לארץ ישראל." (בית-צבי, עמ' 259)
[שתי נקודות חשובות שיש לשמור בזכרון:
א) כאשר בן-גוריון אמר הצהרה זו, הוא ידע כי הפאטריה הוטבעה על ידי ההגנה בהוראתו של משה שרת בנובמבר 1940 (כמעט 16 חודשים מוקדם יותר). זה כשלעצמו היה אומר דרשני רב/מבטא רבות.
ב) הרוב המכריע של יהדות אירופה לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה היגר לאמריקה והעדיף לחיות לצד גויים אפילו לאחר שפלשתינה/ארץ ישראל רוקנה מעמה.]
להלן עוד שאלה מעניינת: כאשר יהודי אירופה הצביעו ברגליהם והיגרו לאמריקה במקום לפלשתינה/ארץ ישראל (בפועל, הם זלזלו בציונות), כיצד ומדוע לדעתכם היהודים הערבים הועברו ברכבת אווירית בחיפזון מבתיהם לישראל? האם ייתכן שזה נעשה על ידי תזמור משבר פליטים יהודים נוסף? חשבו על כך: כיצד עוד הצליחו הציונים למלא את החלל שנוצר עקב הנכבה? ובכן, אנא שבו תחילה. הנה העובדות ממקורות ישראליים. האם ייתכן שקהילת יהודי ורשה (ששרדה את השואה) נדחפה לבצע עלייה על ידי הנדסת משבר פליטים דומה לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה?
רגע לפני שתאשימו אותנו בהפצת תאוריות קונספירציה, אנו מבקשים מכם להתבונן בהגדרתו של דוד בן-גוריון לציונות. עבורו, ציונות פירושה פשוט "טרנספר". הקונספט של "טרנספר" (העברת) יהודי אירופה לפלשתינה/ארץ ישראל (על ידי הנדסת משברי פליטים יהודים) ו"טרנספר" העם הפלסטיני מחוץ לאדמותיו (ידוע כנכבה) הוא מרכזי לציונות. בן-גוריון ניסח בבהירות את הנדבך הציוני החיוני הזה. הוא הצהיר ב-1944:
"הציונות היא טרנספר [כלומר העברה בעברית] של היהודים. בנוגע לטרנספר של הערבים [הפלסטינים] זה הרבה יותר קל מכל טרנספר אחר. ישנן מדינות ערביות בסביבה . . . וברור שאם הערבים [הפלסטינים] יורחקו [למדינות אלה] הדבר ישפר את מצבם ולא בהיפך." (גירוש הפלסטינים, עמ' 159)
[מילת אזהרה: כשהציונים מדברים על "טרנספר", בפועל הם מתכוונים לטרנספר בכפייה של אוכלוסייה (ידוע כטיהור אתני). כפי שראיתם קודם לכן; הציונים יישמו "טרנספר" עבור יהודים וערבים כאחד עם תוצאות טרגיות דומות. לפיכך, הנדסת משברי פליטים הייתה טבועה בציונות מיומה הראשון.]
לבסוף, אנו מבקשים מכם להתבונן במה שכתב אהרון ברמן למטה, המחזק את הניתוח הקודם שלנו. סמכו עלינו, זה שווה קריאה. אהרון, שהוא ציוני מוכר, יעניק לכם הקשר חסר וחשוב בנושא זה שמעטים מדברים עליו.
נאציזם, היהודים והציונות האמריקאית, 1933-1948, מאת אהרון ברמן, עמ' 26-27, 63-65, וכל פרק ג'. לאחר שתקראו את פרקים ג', ד', ו-ה', אתם עשויים לאבד את אמונתכם. עבור ציונים, משבר הפליטים (לערבים או ליהודים) תמיד פירושו היה מנוף; איזו מילה מלאת שטנה לשימוש בהקשר זה!
כאשר חקרנו את תוכנית המיליון עבור נושא אחר, מצאנו עמודים אלה כרלוונטיים מאוד לדיוננו. בן-גוריון הדגיש כי משבר הפליטים היהודים יהפוך לנושא הדוחק ביותר לאחר המלחמה, והוא הדגיש כיצד יש לנצלו. הוא חזה נכונה כי ארה"ב תהיה המעצמה הכלכלית והצבאית הדומיננטית לאחר שהמלחמה תסתיים; לפיכך, היא תקדיש חלק ניכר ממשאביה לפתרון משבר הפליטים הקרב. בקליפת אגוז, בן-גוריון ניסח את המנוף הפיננסי/פוליטי שלו שבסופו של דבר יקים את "מדינתו היהודית". זו הייתה תוכניתו לאורך כל הדרך מאז תחילת שנות ה-30, ועתה היא מגיעה לסיומה. שימו לב כיצד דוד השתמש במילה זו (מנוף) עד כה מאוחר כמו ה-25 באוקטובר 1942, כפי שתראו למטה בעמוד 20. אם הנושא של תוכנית זו מעניין אתכם, אנו ממליצים בחום לקרוא את השיחה שלנו עם ג'מיני של גוגל. הדקו את חגורות הבטיחות; זה מצמרר למדי לקריאה. הציונים היו ועדיין גלויים וכנים מאוד לגבי תוכניותיהם:
וקטע זה בעמוד 20:
Menu
הרצל מת כשהוא מאמין כי ישראל הייתה מוקמת באוגנדה, ולא בפלשתינה/ארץ ישראל "הריקה"
מנוף האסון: הפאטריה, בן-גוריון, ודוקטרינת הממלכתיות המקריבה
יהודים ערבים עיראקים הוטסו במישרין מנמל התעופה של בגדאד על ידי חברת Near East Air Transport (בבעלות הסוכנות היהודית) בתחילת שנות ה-50. זוהי הראשונה מסוגה עבור "פליטים" כלשהם.
הזכירו לנו, בבקשה: מי ידחוף את מי לים? יפו, מאי 1948, פלסטינים נדחפים לים על ידי כוחות יהודיים ציוניים
Over 700 Oral History interviews (including 3,500+ hours of recording) can be viewed online.
Post Your Comment
*It should be NOTED that your email address won't be shared, and all communications between members will be routed via the website's mail server.